סגור.

שוכב במיטה חולה. התגשמות כל הקלישאות הגבריות. חושב שהסוף קרב, הוזה, אני מעלה מהאוב דמויות מן העבר.

הראשונה לבוא היא דיטה. דיטה היא האקסית שנועדה לגרום לך לקנא. השם שלה היה מופיע במקרה, בפעם הראשונה כשמישהי היתה מזכירה את האקס שלה. אני בתמורה הייתי זורק משהו על זה שדיטה גרה כבר שנים באמסטרדם, אבל מגיעה לביקור. אם נשאלתי, הייתי ממלמל משהו על זה שהיינו בקשר רציני פעם ושאנחנו נפגשים אחת לכמה זמן. אחר כך הייתי מסרב לדבר עליה. בפעמים הבאות הייתי מזכיר משהו על זה שהיא היתה מועמדת לפרס AVN או משהו, ושהיא בניגוד אליך בכלל לא קנאית. כן, היא קצת מפורסמת, אבל לא נראה לי שראית משהו שלה. אבל שלך לחלוטין אין מה לקנא בה בכלל. כי היא וחברה שלה מאוד רציניות אחת לגבי השניה. ושאם היא תגיע לארץ אז יכול להיות שהיא תישן אצלי בסלון. ושהיא מאוד תשמח לפגוש אותך. היא שמעה עליך המון ומתה להכיר אותך. ועכשיו היא פשוט עוברת תקופה קשה אחרי הפרידה ואני צריך להיות שם בשבילה, כי זה מה שחברים טובים עושים. היא תמיד שם בשבילי כשאני חולה. הכינה מרק עוף. אבל לא טוב כמו שלך. לא הכנת? לא נורא, אני ממילא מעדיף לישון כשאני חולה.

הדמות הבאה להופיע הוא הנוטריון שלי. אני והוא מדברים הרבה כשאני חולה. אנשים לקראת הסוף נוטים להתחשבן עם אלוהים. אני מתחשבן עם הנוטריון שלי. אני משקיע זמן, מאמץ ועבודה בלאסוף דברים. דברים שצריך לחלק ביום שהשפעת תנצח. דברים חומריים כמו ספרים ודברים רוחניים כמו כסף. יש המון אנשים שהייתי רוצה לתת להם משהו קטן. להזכיר אותם בצוואה. יש מישהי שאני צריך להשאיר לה 6.40 ש"ח. כרטיס נסיעה באוטובוס לחוף הים, איפה שהיא יכולה להטביע את עצמה. והייתי רוצה להשאיר כסף לויקיפדיה. אלוהים יודע שאני חייב להם. מוזר לי לחשוב שכל הדברים האלה, שלקח לי כל הרבה זמן לבחור ולאסוף ילכו לאיבוד. מה יהיה על פינקי הפלאג? לאן הולכים כל הפלאגים כשהגן שלנו סגור?

אימא שלי מתקשרת. אתה בסדר? 'לא' אני עונה בקול חלוש. 'אני חולה'. אתה רוצה לבוא? אני אכין לך מרק? 'לא, זה בסדר' אני נאנח. אחר כך אני נאנח שוב, רק למקרה שהיא פיספסה.

בסוף מגיעות האקסיות. אני מדמיין איך מודיעים להן שהשפעת ניצחה. הן אף פעם לא האמינו לי כשאמרתי שאני חולה. הייתי רוצה להאמין שהשארתי אצלן משהו, אחרי שהלכתי. שדאגתי להן, אהבתי אותן, וכמה פסיכי שהייתי - בסוף, במבט לאחור, הן לא מצטערות שבאתי. ושהן מבינות למה הייתי צריך ללכת. ובכלל, שהן למדו ששפעת זה משהו מסוכן לגבר. ושאסור לזלזל בסכנה. אפשר רק לקוות שביום השנה שלי הן יוציאו את הצעצועים שקניתי להן ויחשבו עלי. לפחות פעמיים. טוב, גם פעם אחת זה מספיק. אנחה.

הבוס שלי הודיע לי שאסור לי להיות חולה בזמן העבודה. מותר לי להיות חולה רק בסופי שבוע. לרגע חשבתי שהוא ציני. מסתבר שלא. אני עדיין חדש שם, אז אני לא בטוח מתי אני יכול לכופף את הכללים. בינתיים אני עושה כל מה שאומרים לי ולא מתלונן. לפחות עד שאני אקבל קביעות.