סגור.

אבנר נכנס אלי למשרד בשעה 19:43. בדרך כלל היחידה שנכנסת אלי למשרד בלי לדפוק בדלת זאת המזקירה. אז לקח לי כמה שניות עד שנזכרתי שהמזקירה הלכה הביתה מזמן, והרמתי את הראש מהמחשב.

'אבנר?' שאלתי מופתע. לרגע חשבתי שאני צריך לשאול אותו מה הוא עושה פה, אבל מבט חטוף באבנר הבהיר שמשהו לא בסדר.

אבנר פשוט עמד שם וחשב. ניסיתי גישה אחרת - 'אבנר?'

'כן?' הוא שאל, בצורה שגרמה לי לחשוד שהוא בעצם חושב על משהו או מישהו רחוק מאוד, ושאצל האבנר שעומד מולי, איך לומר, האורות דולקים אבל אף אחד לא בבית.

'אתה רוצה לשבת?' שאלתי. אבנר ענה שוב 'כן' והמשיך לעמוד. כמעט שקמתי אליו כשהוא התעורר, הסתכל עלי ושאל, 'אפשר להתייעץ איתך על משהו?' 'וודאי' עניתי .

'נגיד... נגיד והיה לך דיסק-און-קי, והיו בו דברים שלא רצית שאף אחד יראה...'

'אוקי' אמרתי כשראיתי שהוא לא ממשיך.

אבנר הרהר קצת ואמר, 'ונגיד שאיבדת את הדיסק-און-קי הזה... יכול להיות שמישהו יסתכל על מה שיש שם?'

'וודאי' אמרתי ומיד מיד התחרטתי 'זאת אומרת, יש אנשים שהיו מסתכלים, אני לא כמובן*, אבל יש אנשים שכן' אמרתי וראיתי איך אבנר מלבין.

'אוקי, אתה יכול לספר לי מה יש על הדיסק-און-קי הזה, שכל כך מלחיץ אותך? אתה יודע, אם זה שירים שכתבת לבחורה, אז זה יהיה מביך, אבל...' המבט של אבנר הבהיר לי שזה לא שירי אהבה.

'רגע', אמרתי. 'זה לא פלילי, נכון?'

'זה לא פלילי' הוא ענה.

'אתה בטוח שזה לא פלילי?'

'זה לא פלילי'.

'זה לא פלילי בשום מדינה, נכון, לא רק באיווה, או באוזבקיסטן, נכון?'

'זה לא פלילי אני אומר לך!'

'טוב, אז מה זה יכול להיות?' שאלתי ומיד התחרטתי שוב. אבנר חזר לבהות בנקודה מעל הראש שלי.

'אוקי' חשבתי בקול רם 'בוא נניח שעל סקאלה של אחד עד חמש, כמה מביך זה יכול להיות?'

אבנר התעורר שוב ושאל 'מה זה אחד ומה זה חמש?'

אתגר, חשבתי לעצמי, בזמן שאני ממציא את הסקאלה. 'בוא נניח שחמש זה תמונה שלך מזיין עז. משהו כזה שאחריו לא תוכל להבחר לשום משרה ציבורית. המקסימום שתוכל לעשות זה לעבוד באגד. וגם, לא בתור נהג. בתור מנקה אוטובוסים. מלמטה, איפה שאף אחד לא רואה'.

אבנר הסתכל עלי ואמר 'ומה זה אחד?'

'ואחד זה תמונה שלך בבגד ים, ורואים לך את הציצים'.

'אז מה זה שלוש?' הוא החליט פתאום לדקדק בפרטים.

'שלוש זה משהו שיוציא אותך מחוץ לארון, טוב? רגע, אתה בארון?!'

'לא' הוא ענה ביבושת, 'ומה זה ארבע?'

'ארבע זה פחות מעז', חשבתי בקול רם, 'תמונה שלך עם משהי שהיא לא אשתך, אבל גם לא אוכלת עשב'.

אבנר חזר לבהות בנקודה שמעל הראש שלי, אבל הפעם היה נראה שהוא חושב חזק. לבסוף הוא אמר -

'4.7'

עכשיו היה התור שלי לבהות. '4.7?!'

'4.7' הוא ענה.

חזרנו על זה כמה פעמים.

'אתה בטוח?' היה נדמה לי ששווה להתעקש, אם חושבים על זה שחמש זה זמן איכות עם עז. 'כן' הוא ענה.

'טוב, אתה יודע איפה אבדת את הדיסק-און-קי?'

לא.

'נתת אותו למישהו?'

אבנר הסתכל עלי, ולרגע עברה לי המחשבה שאולי היה כדאי שאני אחשוב שניה לפני שאני פותח את הפה.

'אוקי, לא נתת אותו לאף אחד, ואתה לא יודע איפה הוא אבד. אז אתה סתם בסטרס עכשיו, ויש סיכוי קטן שזה באמת אבד, ואם זה אבד, אז שמישהו ימצא את זה, ואם הוא ימצא את זה אז הוא גם יסתכל.... אתה רוצה כוס מים? אתה נראה כאילו אתה צריך כוס מים'.

אבנר לא ענה. ברגעים כאלה אני מצטער שאין לי בקבוק ויסקי במשרד**.




*אני כן, כמובן.

**נוט טו סלף - לארגן ויסקי למשרד.