סגור.

לפני כמה ימים, אבנר ואני חזרנו לאוטו וגילנו פנצ'ר בגלגל הקידמי השמאלי. זאת אומרת, אני גיליתי את הפנצ'ר ואבנר בעיקר גילה שזאת הזדמנות נהדרת לצחוק עלי. אבנר צחק עלי בזמן שהוצאתי את גלגל הספ'ר, בזמן שקפצתי על האיך-קוראים-לזה שפותח את הברגים, בזמן שהחלפתי את הגלגל ובאופן כללי בזמן שהתלכלכתי. התרומה של אבנר היתה בעיקר מוראלית. 

-'למה אתה מבואס? כמה זה כבר יעלה לתקן פנצ'ר? כמה עשרות שקלים?'

ביום ראשון קמתי מוקדם בבוקר, נסעתי לפנצ'ריה, שם גיליתי שהגלגל אכול, שחוק ומפוצץ. המוסכניק לא חסך במילים. וככה גם הגלגל שלידו. "730 ש"ח לא כולל מע"מ, מע"מ זה לא בשבילי, מע"מ זה בשביל המדינה". מה לא עושים בשביל המדינה. 

בזמן שהמוסכניק החליף לי את הגלגלים, הוא בדק שמן מים, וגילה שצריך לעשות כיוון פרונט. זה לא בשבילי, זה בשבילך. אם לא תעשה, תוך חצי שנה אתה שוב אצלי. 

היום בבוקר קמתי מוקדם בבוקר ונסעתי למוסך אחר. המוסכניק קיבל את פניי במבט שחתולים שומרים לעכבר טיפש במיוחד, ואמר "220 ש"ח לא כולל מע"מ".

אני אמרתי "בסדר" והמוסכניק הושיט את את כף היד. אני, שלא מתפקד טוב מוקדם בבוקר, באתי להביא לו כאפה. במקום זה הוא אמר "את המפתחות".

אחרי זה, הייתי כל כך מפודח שכשהוא אמר "צריך לכוון גם את הגלגלים האחוריים", פשוט הנהנתי במבוכה. בסוף נפרדתי מ 500 ש"ח, והמוסכניק אמר, "כשבדקנו את הגלגלים האחוריים מצאנו שהקפיצים שחוקים, זה בעיה נפוצה בדגם הזה, אתה חייב לטפל בזה". ואז היה רגע של שתיקה. זה היה רגע ארוך של שתיקה. והמוסכניק אמר "תוך שנה או משהו". 

כשנסעתי לעבודה, הבנתי שאני מקדים. אני אף פעם לא מגיע לפני תשע וחצי. זאת אומרת, אני בדרך כלל מגיע הרבה אחרי תשע וחצי. שנים שקשה לי לצאת מהמיטה. בשבועות האחרונים אני מקדיש לזה המון מחשבה. למה אני מתעורר בשעה שבע בבוקר, ויוצא מהמיטה בשעה תשע בבוקר*?

ניסיתי לחשוב על הכל בשביל לנסות לקום סוף סוף. על כמה נעימים יהיו המים במקלחת, על ארוחת הבוקר שאני אוכל, על הזמן בעבודה שאני אקדיש במיוחד לפורנו לפני שאני אתחיל לעבוד. הכל כדי להקל את הגלישה לתוך היום. בשבוע האחרון, עלתה לי מחשבה מוזרה. איך שאני קם, אני ישר כועס על עצמי שלא קמתי קודם. במקום זה, ביומיים האחרונים אני אומר לעצמי לפני שאני קם - 'אני מבטיח להיות נחמד אליך'. לא שהבוס שלי יהיה נחמד, לא שמוסכניק יהיה נחמד, לא שהחיים יהיו פתאום הוגנים. רק שאני לא אכעס על עצמי. מוזר. זה עבד. 

*עשר בבוקר אם אני גם עושה ביד... היי, אני אוהב לקחת את הזמן.