סגור.

המק הפסיק לעבוד. לקח לי קצת זמן לעקל את העובדה שמחשב של אפל יכול להפסיק לעבוד. כשהמק סרב לעבוד גם לאחר ניסיונות שיכנוע אלימים נסעתי למעבדה לתיקון מקים. פתח לי את הדלת איש עם חלוק לבן. יש משהו בחלוק לבן שמשרה ביטחון. אנחנו כאן בשביל לטפל לך במק. סמוך עלינו, יש לנו חלוק. לבן. שעתיים אחר כך הם התקשרו לעדכן שאין מה לעשות כי 'נשפך מיץ פנימה'. הם לא אמרו- 'אתה שכבת במיטה ושמת כוס מיץ ליד הלאפטופ בזמן שאתה מנסה לעשות ביד'. הם גם לא אמרו- 'מה לעאזאזל חשבת לעצמך כשהנחת כוס מלאה במיץ על המיטה...' הערכתי מאוד את חוסר השיפוטיות. מצד שני, לא כל כך הערכתי את הצעת המחיר בסך 3,600 ש"ח לתיקון המק. ועכשיו זה אומר שאני צריך לקנות לאפטופ חדש. ולנסות להבין שוב מה ההבדל בין סוגים שונים של HD, מעבדים וזיכרונות. חבל על כל הפורנו שאגרתי על המק. נראה לי שהדבר הנכון זה לקבור אותו. בכל זאת, היו לנו רגעים אינטימיים ביחד.  

בינתיים יום חמישי בערב הגיע, והכל שוב מלא בפוטנציאל. כרגיל, אני אצל אבנר. אבנר הכין מרק. הרווקות התל-אביבית לא עושה טוב לאבנר. מצד שני, הרווקות התל-אביבית עושה טוב מאוד לבישול של אבנר. אני מניח שבשנייה שאבנר ימצא זוגיות, כל ההשקעה הקולינארית הזאת תגמר. לפחות תגמר בשבילי. כנראה שלכל דבר יש סוף. עד אז, אני הולך לאכול עוד מרק. אני אמשיך לכתוב אחר כך. 

חזרתי.

האמת היא, שזה היה שבוע טוב. אם נתעלם שניה מהעובדה שהמק מת. חוץ מזה שהמק מת, זה היה שבוע טוב. לא, לא קרה שום דבר מיוחד. היה סקס טוב. היה אימון טוב בחדר כושר, היתה ריצה טובה על חוף הים. אבל היי, אני תמיד נהנה לרוץ על חוף הים. לא, מה שהיה טוב יותר השבוע זה איך שאני הרגשתי. הרגשתי קל יותר. זה לא שרזיתי או משהו. פשוט הרגשתי... נעים. תחושה מוזרה למישהו שחשב שהדיכאון שלו מגדיר אותו. אפילו הפנטזיות שלי פחות אפלות. במקום לדמיין איך אני מלטף אותך בעדינות, מנשק את הדמעות ומרגיע אותך בזמן שאני מחדיר עוד פלאג, אני מדמיין ליטופים עדינים בלי הפלאג השני. בעצם, ליטופים עדינים נקודה. מעניין אם אני נהייה ונילי. ההורים שלי בטח ישמחו. הולך לארגן עוד מרק. 

נגמר המרק. נגמרה הבטריה בלאפטופ של אבנר. נגמר גם הכוח. הולך לחפש רעיונות לסטיות חדשות במקומות אחרים. 

לילה טוב.