היום אחרי הצהריים אבנר הודיע שהוא בדרך אלי למשרד. הבוס שלו החליט שהוא צריך לדבר איתי בדחיפות על הפרוייקט. אבנר, עובד ממושמע שכמותו, חיכה שבוע לפני שהוא דידה אלי למשרד, פתח את הדלת ואמר - "למה באתי?"
החלטתי לנצל את הרגע, הושבתי אותו מולי, סובבתי לעברו את המסך ואמרתי - 'אני צריך שתגיד לי מה עושים עם-'
'מה זה?' הוא שאל לגבי הכרטיסים של מוזאון ואן-גוך שתלויים אצלי ממזמן. הסברתי בקצרה על חיבתי לאומנים אימפרסיוניסטים ואמרתי - 'אני צריך שתסביר-'
'ומה זה?' הוא שאל לגבי קסת הדיו שלי. הסברתי בקצרה על חיבתי לעטים נובעים ואמרתי, תוך שאני מפנה את הראש לעבר מסך המחשב - 'אנחנו צריכ-'
"ומה זה?" הוא שאל לגבי קסדת האופנוע שלי. זה באמת שלא היה הוגן... כי אם יש משהו שאני לא יכול להתאפק לדבר עליו זה אופנעים.
'לא בא לך לדבר על עבודה? אין בעיה'. שלפתי את בקבוק הויסקי מהארון, יחד עם שתי כוסות ומזגתי לנו. אבנר הסתכל על הכוסות, החליט שבשלי יש יותר ויסקי ולקח אותה לעצמו. שתי כוסות אחר כך הוא הודיע שהוא רוצה ילדים, מה שבא לי קצת בהפתעה, כי אני בטח שלא יכול ללדת לו אותם. 'זה רק נשים שאני לא יכול איתן' הוא הוסיף בפסקנות.
'אולי תגדל כלב?', ניסיתי עם גישת הבוא-נראה-איך-זה-הולך ונתקדם משם. 'אין לי זמן לכלב'. השמועות אומרות שאבנר החזיק משהי קשורה למיטה במשך שבוע ונסע שלוש פעמים ביום בכדי לטפל בה, הוא פשוט קם באמצע ישיבות, ניתק שיחות טלפון ללקוחות,