אני עושה הפסקה באמצע האריזות. בפעם הקודמת שארזתי, אבנר עזר. כלומר, אבנר ניהל את הפרוייקט ביד רמה. אבנר בחור גדול. מרים ארזגים, מסמן יעדים, נותן הנחיות, הכל בשליטה. איפה אבנר כשצריך אותו...
לפני כמה שנים, אבנר יצא מהארון. אני זוכר כמה הוא התרגש כשהוא סיפר לי. המילים נתקעו לו. ואני, חבר קקה שכמותי, אמרתי שאני יודע, ושיפסיק עם השטויות, ושאם אנחנו כבר מדברים על זה, אז גם אחותו יצאה במשך שנים עם בחורה. אבנר היה כל כך בהלם שהוא לא היה יכול לדבר במשך רבע שעה.
בין כל האריזות, מגיעים אנשים לראות את הדירה. הזוג האחרון, היה מהזוגות של הבחורה הפסיכית, והבחור עם המבט המתנצל. היא הודיעה מיד שהדירה מוזרה, ואחר כך חזרה על זה שהיא בהלם עוד חמישים פעם. לבחור היה מבט מתנצל. אחר כך היא שהודיעה הדירה מספיק גדולה לגדל 3 ילדים. לבחור היה מבט של 'לברוח!'.
אחרי הזוג המוזר, הופיעה עדי. עדי הסתכלה על הדירה, והודיעה שיש לה 'וייב מוזר'. אני שאלתי אותה אם היא יכולה לנחש מה היה בדירה קודם, והיא ניסתה סידרה מצחיקה של ניחושים. רגע לפני שהיא הלכה היא שאלה 'אז מה באמת היה בדירה?' ואני עניתי 'מועדון סאדו'... עדי פתחה את הדלת ואמרה 'לא, אני יודעת איך נראה מועדון סאדו' ומיד סגרה אחריה את הדלת ונעלמה.
נדמה לי לפעמים שכל החברים פה בקהילה היו רוצים לצאת מהארון. 'אימא, אבא, רציתי לספר לכם שאני אוהב שמצליפים לי בתחת'. אולי זה קצת יותר קשה. בכל מקרה, נגמרה ההפסקה. חוזרים לארגזים.
