סגור.

חזרתי הביתה, שיכור וחרמן.
יש משהו נחמד במצב הזה. כל הספקות נעלמים, כל רגשות האשם נמוגים. נשאר רק הגעגוע.
אני רק אעצום עיניים וכבר יהיה מחר בבוקר. אז רגע לפני שמחר בבוקר מגיע,
אני שוכב במיטה ומנהל את המחשבות שלי - הדאגות ימינה, הכאב שמאלה.
ברגעים כאלה, געגועים לדברים שהיו פעם מציפים אותי ואני נותן להם לקחת אותי. כמו קליפ, התמונות מתחלפות, אבל התחושה חזקה כמו אז. הקצב מבלבל, האלכוהל מטשטש, ותחושה עדינה, נוגה מלווה אותי לפני שאני נרדם, שמחר אני אשלם על הבריחה הנהדרת של הלילה.