סגור.

אני יודע שהפוסטים האחרונים לא היו שמחים במיוחד.
יש משהו בלכתוב בשביל אחרים שגורם לך, מחייב אותך לשים איזה מסיכה. במיוחד כאן, כשכל כך הרבה חראות מסתובבים פה*. וגם אם אתה לא כותב בשביל אחרים, אתה עדיין נותן לאחרים לקרוא, גם לחארות.

בדקתי את הפוסט הראשון שלי פה. כתוב שם "אתם/ן לא חייבים לקרוא פה". נכון, אני שמח אתם כן. אבל לא תמיד זה מסתדר עם הצורך שלי לכתוב מה שאני מרגיש, כי לכתוב טוב אומר לסנן את החרא, ואני, יש לי יותר מחרא אחד בחיים.

בינתיים אני לא מוצא שקט כבר כמה ימים. לא נרדם, לא נח. מחכה. בדרך כלל אני טוב בלחכות. הפעם זה לא הולך. עשיתי את כל התרגילים שאני מכיר, תרגילים שלקח לי שנים לפתח, תרגילים של סבלנות, של איפוק, של נשימות, של המתנה. בסוף אני מקבל הכל, בסוף הכל מגיע. הפעם זה פשוט לוקח יותר זמן.

ראיתי שאפשר לבקש לא להגיב. תודה.