בזמן האחרון קשה לי להרדם. אני מתהפך מצד לצד. הבוקר המיטה היתה המקום הנעים ביותר בעולם, ובטרם יצאתי ממנה אל יום חדש של עבודה נשבעתי בבני בכורי שטרם נולד, כי מיד עם שובי הביתה, ארד על ברכי ואשתחווה אל הכר. ועכשיו, כלום לא נוח. שוכב על הגב, מתהפך על הבטן, מתהפך שוב ומגרד בגב.
נדמה לי שמה שהכי משגע אותי זאת התחושה שאני לא מספיק. שעוד יום נגמר והספקתי כל כך מעט היום. לא טמנתי את ראשי בין שדיה, לא נשכתי בפטמותיה, לא חבטתי בישבנה. מדליק את האור, הולך לשרותים, חוזר ומכבה את האור.
שוכב בחושך ומחשב קיצים לאחור. אם ארדם עכשיו, יש לי עוד 6...5...4...שעות לישון. אחרי שיורד מ 4,מתחיל לצמצם פעולות בבוקר, אם לא אתרחץ ואלבש את הבגדים של אתמול, ואשים דאודורנט בנסיעה, ארויח עוד רבע שעה של שינה. מתהפך על הצד, מביא ביד, הולך שוב לשרותים, מסתכל במראה וחוזר למיטה.
כשאני במיטה אני חושב על סיטואציות שונות בדירה. איך הכל משתנה לפי האנשים שבסביבה. הרצפה, השרותים, המטבח. פה משהי שכבה קשורה. פה משהי הכינה ארוחה, פה יש כתם על הקיר כשפספסתי את הפנים היפות כל כך. מתהפך לצד השני, מדמיין איך מחר בבוקר אני אהיה עייף. נשבר, קם ובודק אם נכנסו לי לבלוג.
הלכתי להביא את הויסקי. תכף אשוב.
לפני 17 שנים. 8 במאי 2007 בשעה 22:31
