סגור.

אחרי יותר מדי זמן, בסוף אין ברירה ויום הכביסה הגיע.
מסתובב בדירה ומנסה בכוח לעשות סדר, אוסף גרביים, חולצות, מחפש בכיסים, לא רגוע.
מנסה להכניס מהר לתוך השקית, דוחף בכוח. השקית נקרעת. מקלל את השקית.
דוחף לשקית חדשה, מוצא עוד מכנסיים, אבל הם לא נכנסים. דורך על השקית. השקית נקרעת. בועט בשקית.

אחר כך נרגע. שותה מים. נוסע למכבסה שפתוחה כל הלילה, נהנה מהקרירות שבחוץ. לאט לאט היום עובר. כשהכביסה נקייה ומיובשת, אני מוותר על הסדר ומקפל בבלאגן. פעם חולצה, פעם גרביים. פעם ציפה, פעם מכנסיים. רגוע. לא ממהר לשום מקום.

כשעמדתי ככה וקיפלתי כביסה*, נזכרתי שאני רגוע ברגעים הכי לא מתאימים. כשאת תעמדי ערומה, על 4, על המיטה שלי, ראשך יהיה מונח על הכרית, ואת תהיי רגועה. לידך אולי יהיו החגורה שהכנת לי, או מצבטי הפטמות אם מצאת אותם מתחת למיטה. בשבילך הכל בסדר. הכל כמו שהוא צריך להיות. שקט בתוך הראש. ואני אסתובב בדירה, סהרורי. מושך את המערבולת שיש לי בתוך הראש עוד כמה רגעים לפני שאני אגש אליך.

אבל רגע לפני שאני אנשק אותך, לפני שארדם, אצלי הכל יהיה רגוע בפנים. הכל נינוח, ואת תקומי מהמיטה, מלאת אנרגיות, תסתובבי סהרורית בדירה.


*במכנסיים אבל בלי תחתונים - כי נגמרו