החיים יפים

האם עבדות וחירות הם כלים שלובים?

האם לעולם חירות האחד תהיה עבדות עבור השני?

החדירה אל נפש האחר.הנבירה בתוכה.האובססיה לשנות,לעצב,לשלוט,מבטאת בעצם את חוסר היכולת לנבור לתוך נפשינו אנו.להקיא מתוכה את הרעלים שהצטברו.
היא מבטאת בעיקר פחד עצום מהתמודדות עם עצמינו.

אביב באויר.הריחות.האור.תחושת ההתחדשות.
ההרגשה של יציאה לדרך חדשה.לעתיד ורוד יותר.
אני שם מאחורי הרבה נחס שליוה אותי בשנים האחרונות ויוצא לדרך חדשה.
אדם חדש.אופטימי יותר.שליו יותר.מאמין יותר.חולם יותר.
אני יודע שעם כל הצער שבחיים והקושי צריך להאמין שהכל זמני.שיבואו תקופות אחרות.משמחות יותר.
אני יותר חזק מאי פעם.יותר מאמין בחלומות.הרבה תלוי בנו.וזה כל כך כייף ליישם,להגשים,לדעת שמאמציך לא היו לשווא.
ובכלל לפתח גישה בריאה יותר לחיים.פחות לכעוס.למצוא תמיד את הטוב שבאדם.לדעת לשחרר.לעשות עבודה עצמית על מה שצריך.לדעת להעריך את הדברים הקטנים בחיים.לחייך אל העולם.לעולם לא לפחד.לא תמיד השחור הוא באמת שחור.לשאוף.לקוות.לאהוב.

החיים יפים.

אוטוטו ארבעים,חושב,תוהה,עושה לי סיכומים

אוטוטו ארבעים,כל כך מופתע כיצד חולפים להם החיים

אוטוטו ארבעים,לא מעכל,מרגיש מקסימום בן שלושים

אוטוטו ארבעים,וכמעט ולא הספקתי כלום בחיים

אוטוטו ארבעים,מלא בחלומות,לא בטוח שאת כולם אגשים

אוטוטו ארבעים,מתחיל להבין שהחיים זה לא מגרש משחקים

אוטוטו ארבעים,עדיין במונולוג מול אלוהים

אוטוטו ארבעים ולא קולט איך שהחיים טסים

אוטוטו ארבעים עדיין לא הבנתי את דרכיו של אלוהים

אוטוטו ארבעים עדיין לא החלטתי אם העולם דפוק הוא או מקסים

אוטוטו ארבעים כל כך הרבה חלומות כה מעט זמן להגשים

אוטוטו ארבעים רוצה למצוא את האושר את הטעם לחיים

אוטוטו ארבעים,אלוהים,אנא,שזור לי את הדרך בשושנים.

הימים מתקרבים לאט לאט.אני סופר את הימים לשינוי שכה ייחלתי לו.
אותו שינוי שלקח לי שנים של עבודה עצמית כדי לממש אותו.והנה,זה קרב ובא.וזה מפחיד.הו כמה שזה מפחיד.מה יהיה.האם אצליח.מה יהיה אם לא.כיצד אתמודד.
תחושות מעורבות.של גאווה גדולה.ומאידך חששות.זה הכל או כלום.
האמת שיותר מהחששות ישנה הגאווה הגדולה שהצלחתי ליצור את אותו שינוי.מי היה מאמין.
כמעט ולא האמנתי בעצמי.
אין לי שמץ של מושג מה ילד יום.מה שכן עשיתי צעד משמעותי קדימה.
צעד,בדרך אל עצמי!

אם הייתי שולטת זה היה הפרופיל שלי.
מחפשת גבר יציב מבחינה רגשית.בעל אינטיליגנציה רגשית גבוהה.איש שיחה.שנהנה להישלט.אחד שאינו חש כעבד ביוםיום אך מגורה מאוד מהתחושה והפנטזיה.זה שלא יעשה כל מה שיגידו לו אך ידע להתמסר במידה גבוהה.זה שמתגרה מהתחושה של להיות נשלט.זה שירגיש שלי.

בכל שנותיי פה טרם פגשתי את האחת.השונה.המציאותית.הפרטית.הדיסקרטית.טובת הלב.שמתחברת לאחד מיוחד בלבד.נטולת ההגנות והמסיכות.שפשוט אוהבת לחוות.שתדע לדבר גם בגובה העיניים.שלא באה ממקום סאדיסטי.
המתוקה.החייכנית.השטנית.שתדע להגיד את הדבר הנכון בזמן הנכון.
הסקסית.השנונה.המציאותית.המלטפת מצליפה.
זאת שאין לה רגשי נחיתות או תסכולים.האמפטית.הדואלית.הפרינססה עם רגליים על הקרקע.המלכותית.החייכנית עם קורטוב של רע.המתחשבת מונעת.המאפשרת מגבילה.
הלא מתוסבכת.

לפעמים אני חושב על הילד שבי.מאותה תקופה רחוקה שאט אט הולכת ונשכחת ממני.
הילד שחלם.שהבטיח לעצמו לעשות ולהגשים.חלק ממנו עודנו איתי.חלק נמוג.
הוא בתוכי.הוא חלק ממני.הוא אני.רק שהאני מתבגר לו.מותר לעיתים על מה שאותו ילד לא היה מותר.אדיש לעיתים לאותם דברים שהיו מרגשים את אותו הילד.שוכח לעיתים את ההבטחות של הילד ההוא.
הוא בתוכי.הוא פועם בי.אל אף שמיום ליום אני מתרחק ממנו.מתבגר.
יש בי שתי ישויות.הילד והבוגר.במידה מסוימת הם זרים זה לזה.
ואני לא ממש יודע איך לקשר ביניהם.

זהו.זה סופי.אני בדרך חדשה.אין יותר דרך חזרה.זרקתי עצמי למים ואי אפשר לחזור לאחור.החיים קצרים.אין מחר.יש מאוחר.או מאוחר מדי.מקווה שאצליח.

יתומה היא נשמתי מצער האהבה

כמו כתם לי בלב בים של אכזבה

מגיף מילותיי תוהה בנפשי בריצודים משונים של אכזבה

על סף תהום ברגעי הכאב נושך שפתיי אל מול חמלה לא אהודה.
ומאפרת ליבי מלאה עד תומה בקורבנות של אהבה

אכן זוהי סופה של אהבה ועל אף האכזבה שאי ברכה אהובה.