החיים יפים

כבר המון זמן שאני נטול אהבה.וזה כל כך חסר.לא יעזור כמה חברים שיש, משפחה, אין כמו תקשורת עם בת זוג שיש ביניכם אהבה.חסר לי את אותה תקשורת זוגית שיתוף חום מגע.משהוא השתנה בשנים האחרונות ביחסים בין גברים לנשים אין לי ספק בזה.זה לא אותה דינמיקה כמו אצל ההורים שלי.לא אותה תפישה.תפישה של יאללה בוחרים מישהיא לא הראשונה לא השניה אז השלישית ומתחתנים.בלי בררנות מיותרת.ככה לכל החיים.בטוב ברע.לא שואלים יותר מדי שאלות.מקבלים את הצד השני כמעט בכל מצב.תודו שיש בזה משהוא יפה.קצת אפילו.לא להיות בררן מדי לחפש את המושלם.אני מזהה את זה אפילו אצל חלק מהחברים שלי.שהתפשרו.לדעתי יותר מדי.אחרי שנה שנתיים של זוגיות הם מביטים אחד בשני כמו שניים שחולקים דירה לא יותר.לא מתרגשים לא ממש מתקשרים הגבר חרמן תמידי ומדי פעם מנסה בחוץ.והנשים שלהם חיות במין איזה סרט שבעלי לא מהבוגדים.אוי כמה שאתן תמימות.נשים סופר אינטיליגנטיות מוכשרות בטירוף רק שלא קולטות שהגבר שלהן בוגד מדי פעם.מפתיע אותי כל פעם מחדש כמה נשים הן נאיביות.כמעט כל הגברים בוגדים.גם הטובים שבהם גם אלה שטוב להם.אני מעולם לא בגדתי ומפחד רק מהמחשבה שיתעורר בי הצורך הזה.אבל זה כבר נושא אחר לדיון.
למה קשה כל כך למצוא אהבה בימינו?וגם כשהיא כבר באה אז טוב בהתחלה ופתאום משהוא משתנה לו.כמעט תמיד.או שלה יורד ממך או שלך ממנה.הריגוש פוחת.הסקס נהיה שגרתי.אותה אחת שהזלת עליה ריר פתאום כבר לא מושכת.אני רוצה אהבה כמו פעם.בכלל אני בחור של פעם.
לא מזמן גילה לי חבר שנשוי כבר 5 שנים שהוא בגד כבר.ולא פעם אחת.ואני אומר לעצמי אם הוא בגד אז באמת משהוא היום השתנה.מין מלכוד כזה שמצד אחד משלימים עם השגרה ומצד שני לא מפספסים הזדמנויות.
יכול להיות שהפנטזיה שלי לגבי זוגיות לא מציאותית?פנטזיה של אהבה מתמשכת,כיף,בילויים משותפים,רומנטיקה.אולי.
אבל אני מכיר את עצמי ויודע שאתפשר על הרבה דברים ולא על אהבה.מה לעשות אני בררן.