החיים יפים

בתקופת שירותי בסדיר היה לי העונג לשרת ביחידת חי"ר.כמה שלא הכינו אותי וכמה שלא דימיינתי זה היה רחוק מהמציאות.הרוב נוטים לחשוב על שירות כזה בקונוטציות של סרט "רמבו".
האמת כל כך רחוקה מהמציאות.זה לא שאין אקשן יש ולא מעט אבל שיגרת היום יום היא סיזיפית ושיגרתית למדי.וקשה.מאוד קשה.
סדר היום היה דחוס ומפרך מורכב מעבודה קשה ומתישה.אחד הדברים שסיקרנו אותי היה לראות איך אנשים מגיבים בסיטואציות שונות של קושי.
לכולנו יש את הדינמיקה היומיומית עם אנשים אם זה בעבודה או במקומות לימוד או סתם בחברה.כל אחד מאיתנו מביט באחר ובוחן אותו איך הוא מתנהג בסיטואציות שונות.איך הוא מגיב לקושי ללחצים.אבל אין הזדמנות יותר טוב להכיר אנשים וללמוד דבר או שניים עליהם כמו בסיטואציות שחויתי בשירות הצבאי.
רובנו מסתובבים עם איזו מסיכה של טוב לב נעימות רצון לתת מעצמך אבל רק בתנאי לחץ אמיתיים ניתן לראות מה באמת מסתתר מאחורי מסיכה זאת.וזה משהוא שכמעט ולא ניתן לראות ביוםיום האזרחי.
למדתי בניואנסים דקים לקלוט אנשים.פיתחתי את היכולת לצפות מי באמת יהיה שם עבורי בזמן אמת ומי לא.
עברתי תהליך מדהים של למידה על המין האנושי.
בכל קבוצה תמיד יש את אלו שבולטים ואלו שפחות.אלו הדומיננטיים שמתחברים בקלות אסרטיביים צוחקים ומצחיקים.יש את אלו הנחבאים אל הכלים שמשדרים מעט רכות ורפיסות.
לכאורה ניתן לחשוב שהראשונים הם אלו שניתן לסמוך עליהם בשעת צרה.בזמן אמת.
הם אלו שאיתם נצא לקרב כמאמר הקלישאה.
הופתעתי לגלות שהאמת הרבה יותר מורכבת.ואת זה רואים רק בתנאי לחץ.כשעייפים כשרעבים כשמותשים.לאט לאט המסיכה יורדת.
פתאום ה"גבר" של המחלקה הוא זה שידפוק אותך בתורנות.יקטין ראש.ישבר.
ואותו אחד שאף אחד לא סופר אותו יתגלה כגבר אמיתי.
למדתי המון על אנשים בצבא.מה שנתן לי כלים לאזרחות.קל לי היום לזהות על מי אני יכול לסמוך ועל מי לא.
ואני שמח על השיעור הזה שלא יכל להתקיים בשום סיטואציה אחרת.