החיים יפים

איזה בוקר עצוב.אתמול נהרגו 8 אנשים סתם.בידי איזה דפוק.
מתי יגמר מעגל הדמים הזה?מתי נזכה לראות מנהיג אמיתי משכמו ומעלה עם אישיות של מנהיג לא פוליטיקאי לא איזה רמטכל לשעבר.פשוט מנהיג.התפישה הזאת שרק אנשי צבא מסוגלים להוביל דוחה אותי.
ראינו עד עכשיו לאן הם הובילו אותנו.כמה עצוב לראות שאין בימינו מנהיגים אמיתיים.אנשים עם שיעור קומה כמו שהיה פעם.והכל כל כך חוזר על עצמו.תשאל כל ילד והוא יגיד לך איך המצב יתפתח.עכשיו אנחנו ניכנס בהם הם יחזירו לנו 100 הרוגים אצלהם איזה 10 אצלנו הם יאותתו טיפה על חולשה יבוא לפה איזה טמבל מחול שיתוך ושני הצדדים יכריזו על הפסקת אש.עד לחודש הבא שהכל יתחיל שוב באותה מתכונת בצורה איטית.מחיאות כפיים.
מה שמעצבן אותי במנטליות הישראלית זה ההדחקה.כנראה זה תוצר של שנות גלות ארוכות התעללות בנו כיהודים לאורך ההיסטוריה וסבל מתמשך.זה מנגנון ההגנה הכי טוב.הדחקה.
מתי נפסיק כבר לראות את עצמינו כגלותיים ונרדפים.מתי נפסיק להדחיק.
אם תשאלו אותי מהי התכונה שהכי מאפיינת את הישראלי זאת ההדחקה.לא להסתכל למציאות בעיניים.לדחות כל דבר למחר.תחושת הסמוך והיהיה בסדר.
תסתכלו על החינוך כאן בארץ.כל כך הרבה מדברים על המצב הגרוע ואף אחד לא עושה שום דבר.מתי היה כאן לאחרונה איזה שר חינוך שיכריז על תוכנית חירום לשינוי מערכת החינוך.מקימים איןספור ועדות.ועדות על מצב החינוך ועדות על מצב הביטחון על ההתנהלות של הפוליטיקאים.כותרות ענקיות.חרטא.כל ילד יודע שמהרעש הזה לא יוצא כלום.אין עשיה.יש הדחקה.
לפעמים בא לי לעזוב את המדינה הזאת לאיזה תקופה ולברוח.