לאט לאט דמות השולטת הופכת להיות ברורה יותר ויותר.
לאחר שנתיים וחצי בתחום וסקרנות גדולה למאפיינים הפסיכולוגים עם עשרות שיחות ותהיות מתחילה להתבהר התמונה יותר ויותר.
ברור שהטריגר לחויות אלו מורכב ואינו מתחיל מסיבה ברורה כזאת או אחרת אבל ניתן לחלק בבירור את דמות השולטת לשתיים עיקריות.
הראשונה שחיה את התחום כפנטזיה.הלא טוטאלית.האמפטית התקשורתית שנהנית לעטות על פניה את מסיכת השולטת אך יודעת גם להסירה.
בתקשורת ראשונית הצד הזה כמעט ואינו בולט.השיחה איתה תזרום באופן רגיל ללא העמדות פנים ללא אגו מיותר מתוך אמפטיה והתענינות הדדית.
ויש את השניה.הטוטאלית.שמסיכת השולטת אינה יורדת מפניה לרגע אחד.היא והמסיכה אחד הם.
ניתן לזהות את זה בקלות בתקשורת ראשונית.חוסר היחס,ההתנשאות,האגו,חוסר האמפטיה ההתעלמות,חוסר היכולת להכיל ביקורת,היעדר החוש הומור,חוסר הסבלנות כתירוץ לשנאת טיפשים.
התקשורת במקרה הזה כמעט ואינה אפשרית.תהיה חייב לחשוב על כל מילה שיוצאת מהפה.
אתה הנשלט.אתה לא יכול להוביל את השיחה.אתה פשוט לא יכול לבטל לה את הפאסון.להסיר ממנה את המסיכה שהיא נאחזת בה באדיקות.
קשה "להגיע" לאנשים כאלו."לגעת" בהם.הם אינם מאפשרים לך להתקרב או להציץ לתוכם.
הם פגיעים מאוד.מפוחדים.מפחדים שתוריד מעליהם את המסיכה ואז להרגיש חשופים.
הדינמיקה של התקשורת איתם תתנהל כל עוד אתה מעמדת נחיתות ברורה וברור לך שהוא מלמעלה.הפחד הזה של להיות איתך בגובה העיניים משתק אותם.
יצא לי לא מעט למתוח את הגבול בשיחות כאן מתוך סקרנות נטו.לעיתים לשלם מחיר של התעלמות.לפתח תדמית לעיתים 😄 אבל הלמידה שוה את זה.זה רק תורם להעמקת האינטיליגנציה הרגשית.
כמעט כולנו מסתובבים עם מסיכות ביום יום.המסיכה תפקידה להסתיר מהצד השני את החולשות והפגיעות שבנו.כך אנו לא נחשפים ולא חושפים את הצד החלש שבנו.
מדהים כל פעם מחדש עד כמה אנו נצמדים באובססיביות למסיכה ולא מורידים אותה רק מהפחד.
הפחד להתגלות.
זהו להפעם...אחרי שמזמן לא כתבתי.מקוה שאולי עזרתי או אעזור בעתיד למישהוא.
תהיו טובים.נחמדים.חייכנים.אמפטיים.קשובים.סבלניים.סלחנים.תקשורתיים.
פחות רע.פחות ציניות.פחות אפאטיה.פחות לשלול.פחות לבקר.פחות לשנוא.פחות לפסול.
אחלה סוףשבוע לכולם.
לפני 15 שנים. 12 בדצמבר 2008 בשעה 9:06
