החיים יפים

ביהדות יש משפט מאוד חביב ומסקרן שאומר "איבר אחד יש לו לאדם.משביעו רעב.מרעיבו שבע".

בעידן של היום הפתיחות לסקס הולכת וגוברת.התקשורת האינטרנט המתירנות המינית דוחפים אותנו ליותר פתיחות יותר התנסויות יותר מידע.
והצורך לחוות הולך וגובר כי אין יצר חזק יותר מסקס.
וכך אנו מוצאים את עצמינו חווים מכל הבא ליד.נפתחים.מדסקסים.והכל בפתיחות מקסימלית.
מה שהיה אתמול בגדר טאבו היום הוא כבר המייןסטרים.

אין ספק שבעשור שניים האחרונים במיוחד מאז שהאינטרנט צבר תאוצה הפתיחות לסקס הולכת ומתעצמת.
התפישה היא שסקס צריך לחוות וכמה שיותר.יותר פרטנרים יותר אביזרים.
איתו.איתה.מקדימה.מאחורה.בשירותים.במועדון.בחילופים.באורגיות.

אנשים בזוגיות היום מואסים זה בזה כבר אחרי שנה.מחפשים לגוון בחוץ.

ופה באמת נשאלת השאלה האם ככל שנחווה יותר נהיה מסופקים יותר?
האם צריך לסמן וי כמעט על הכל?
האם נהיה מאושרים יותר כך?

לדעתי אותו משפט מחייב אותנו לאיזה עצירה מסוימת.בינינו לבין עצמינו.
יש בו משהוא במשפט הזה.

כאדם בעל עודף סקרנות גם אני אימצתי את אותה התנהלות לאורך השנים.ראיתי עשיתי חויתי.
"been there done that".
להגיד שזה עשה אותי מאושר יותר או מסופק יותר בחיי האישיים יהיה לא נכון.
ואולי אפילו להיפך.מהיכרותי האישית עם אנשים שחווים הכל באופן אינטנסיבי ניתן לראות שחיקה גדולה ביכולת הריגוש הבסיסית ואפילו נטיה מוגברת לדכאונות כאלו ואחרים.

לסיכום נסו לרגע להתעלם מהסטיגמות של לצאת קולים ומגניבים ולא להיות חננות.
כנראה שלעיתים לס איז מור.