החיים יפים

המשך תובנותיי על מהות השליטה...

בכולנו קיים צד שולט וצד נשלט.רובינו נמצאים פחות או יותר במרכז הסקלה בין שניהם.
באחדים מאיתנו צד אחד דומיננטי יותר ושואף לבוא לידי ביטוי.
הפעם אגע בצד נוסף(מבין רבים)המביא אותנו לחוות דברים כשולטים.
משחר ילדותינו נבנית דינמיקה בינינו לבין ההורים שמקורה ביחסי כוחות.
לילד יש את הצורך הבסיסי לבדוק גבולות ולנסות לבחון את כוחו מול ההורה.
התנהלות ההורה,התגובות לצורך זה,ובניית הדימוי העצמי יוצרות את מי שאנחנו.
ישנו ההורה הממוצע שפעם יאפשר ופעם יגביל ויטע בילדו את ההבנה שפעם מקבלים משהוא ופעם לא.פעם הוא במרכז ולפעמים לא.
וישנו ההורה האחר.החלש יותר.הפחות אסרטיבי.
הוא אינו יודע להתמודד עם רצונות הילד.המילה לא כמעט ואינה קיימת מבחינתו.
וכך גודל לו הילד בתחושה שהוא במרכז.הוא "המרכז".
על פיו ישק דבר.הוא קובע ,הוא מחליט.הוא השולט.
השקפת עולמו של ילד זה תתבסס כמבוגר בעל צרכים אגואיסטים ונרקיסיזם.
הוא מביט על העולם מלמעלה.הוא חש עצמו כ"מתנה" שנשלחה לעולם.
אין הוא יודע תבנית אחרת.
בבסיסו אדם זה הוא חלש. בכל חברה נורמלית יסבלו מאדם כזה ומחברתו.אך אין הוא יכול להבין זאת.
אדם זה אינו אסרטיבי כפי שאולי זה נראה כלפי חוץ אלא אדם חלש מיסודו.
הוא ילדותי.
והוא בעיקר נהנה מהשליטה ומהעיסוק בה.

זהו להפעם.כאמור דפוס זה הוא אחד מיני רבים ואינו בא לייצג את הכלל.

תהיו טובים.נדיבים.אמיתיים.חייכנים.
יותר הקשבה.יותר נתינה.
החיים יפים!!!