החיים יפים

עוד מעט ימלאו חודשיים להיתאבדותך והחלטתי לשפוך קצת את הלב.להוציא.להפסיק להדחיק.
את ההודעה המרה קיבלתי מבנך מוקדם בבוקר שבישר לי ללא כל סינון:"אבא שלי התאבד".
קיבלתי הלם מוחלט.ידעתי שאתה בדיכאון.שקשה לך.אבל לא שיערתי שתתאבד.
במשך כל התקופה האחרונה הייתי לצידך.מייעץ.מעודד.מקשיב.תומך.
לא אשכח את השיחה האחרונה בלילה,כמה שעות לפני,שבה התענינת ובסופה אמרת "אוהב אותך אחי".
היה לי מוזר קצת.אבל לא שיערתי שההחלטה כבר נעשתה.

כל כך הבנתי את מה שעבר עליך.האכזבות שהרבה מאיתנו חווים אותן בחיינו.עבודה.זוגיות.
הזוגיות היתה כל כך חשובה לך.הרגשת חצי בן אדם ללא חברה.

ראיתי איך משהוא בך קמל.הדיכאון הארור הזה שהשתלט עליך.
מנסה למצוא מילים ולא מצליח.אני עדיין בהלם.
מה עובר על אדם שמחליט לשים קץ לחיו.האם אפשר להגיע לתהומות כל כך נמוכים?
כנראה שכן...
היתה בינינו חברות נפש.אהבתי אותך כאח.
הלואי שהייתי יכול להחזיר קצת את הגלגל לאחור.לשכנע אותך.שלא הכל בחיים שחור.שיגיעו ימים יפים יותר.
אבל זאת היתה החלטתך.

היום,אחרי שבועיים פתאום הכל צף לי.היציאות שהיו לנו הבילויים השיחות.
מרגע קבלת ההודעה בכיתי כמו תינוק במשך יומיים.
מקווה שתנוח על משכבך בשלום.
שלום חבר!