החיים יפים

מיום היולדו משווע התינוק לאהבת האם.לחום.למגע.
צורך זה הינו בסיסי וקריטי להתפתחותו הרגשית התקינה של הילד.
בכל אם באשר היא קיים הצורך לעטוף,לגונן,ולטפל ברך הנולד.
בדינמיקה הרגילה הקיימת האם תשתדל לדאוג לכל צרכיו של הילד.לחבקו ללטפו ולתת לו את התחושה שהיא שם בשבילו בכל מצב.
כך מפתח הילד את דימויו העצמי,חוסנו הרגשי והמנטלי,התפתחותו החברתית ותפישתו שלו עצמו ביחס לעולם.

לעיתים איזון זה מופר.
אם שהינה קרה מיסודה,שאינה יודעת להעניק חום ואהבה,שדוגלת באלימות כשיטת חינוך תפר את האיזון התקין שאמור להתפתח בינה לנולד.
מתוך אותה דינמיקה גדל ילד הנואש לחום,למגע ולאהבת האם.
הוא זקוק לזה כאויר לנשימה.והוא יעשה כמעט הכל על מנת לקבלה.
ילד זה תופש עצמו כדחוי.
בתת המודע שלו מתפתחת תפישה שיש לעשות הכל על מנת לזכות בתשומת לבה של האם.
ילדים אלו לרוב מבינים כי רק אם יפריעו,ישתוללו או יעשו מעשה אחר קיצוני יזכו בתשומת לב האם.
לעיתים רבות התנהגות זאת מאלצת את האם לנזוף,להשפיל ואף להכות את הילד.
וכך הילד מבין שעל מנת לזכות בתשומת לב זה מה שהוא צריך לעשות.

הצורך הבסיסי בתשומת לב הטבוע בכולנו מכתיב לילד כי זוהי הדרך לזכות באהבת האם.
גם במחיר הנתפש כבלתי הגיוני.

ניתן לראות ילדים בגילאי בית ספר המשתוללים יתר על המידה ועושים כמעט הכל על מנת לזכות בתשומת לב.
הם גודלו בידיעה שזה האמצעי היחיד להשגת המטרה הנכספת.

במקביל,בשנותיו הראשונות כתינוק מפתח הילד אהבה אובססבית לאם.אהבה שהיא על סף האירוטית.
הילד כאילו רוצה לעשות אהבה עם אימו.
בדינמיקה תקינה שבה תיתן האם לילד את כל צרכיו הרגשיים יתנתק הוא מצורך זה לאט לאט וצורך זה יהפך לאהבת האם הרגילה.

כשאיזון זה יופר בילדותינו תתפתח אצל הבן הבוגר צורך לחוות מחדש את אותה דינמיקת אם-ילד משחר ילדותו.
הבוגר זקוק לאותה דמות אם נוקשה,מכה(מצליפה),תובענית,דורשת.
צורך זה יסב לו אף ריגוש מיני גדול ביותר וסיפוק רב.

זהו להפעם 😄

אדגיש כי זהו מאפיין אחד מיני רבים ואינו בא להעיד על הכלל.
נ.ב. חוויות אלו אינן אישיות כלל!