החיים יפים

כשאני מסתכל על חיי וחיי אחרים לאורך שנים אחורה אני יותר ויותר מבין את עניין הטיימינג.
הזמן שבו יקרה משהוא בזמן שבו הוא אמור לקרות ודקה לא לפני.
תקראו לזה גורל,אלוהים או וואטאבר איש איש לפי אמונתו אבל כנראה שאין בכוחנו להחיש דבר שלא אמור לקרות לנו.
כמובן שרק בכוחנו וביכולתינו לעשות דבר כזה או אחר אבל מעבר למקסימום שאנו עושים הרי לא ניתן לעשות.ולפעמים אותו "מקסימום" לא מביא את התוצאה המיוחלת.
בחיי הקצרים נוכחתי שאני יכול לקרוע את התחת בלהשיג משהוא וכלום לא קורה ואילו לעיתים דברים פשוט יפלו עליי משמיים ללא כל מאמץ.

איני רומז לזה שאדם צריך לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין לגורלו אולם חשוב להבין שכל דבר בחיינו יקרה(או שלא)בעיתו.
דקה לא לפני.