החיים יפים

ככל שאני מתבגר אני מבין יותר ויותר עד כמה תפקיד ההורה הינו כפוי טובה.
אני מסתכל בראיה בוגרת על מערכת היחסים עם הוריי...נתינה איןסופית מהם.
מרגע הולדתי ועד ליום זה קיבלתי הכל מהוריי.חינוך,תמיכה,עזרה,יעוץ,עזרה חומרית ובעצם מה לא?
ומה תפקידו של הילד?כמעט כלום בעצם.
וזה לא שהייתי בן רע להוריי.ממש לא.הוריי גאים בי עד מאוד.
ובכל זאת מקוננת בי התחושה שאני בעיקר מקבל.
במידה מסוימת זאת דרכה של המציאות.
ולמרות הכל הלוואי ויכולתי לתת מעצמי מעט יותר כהוקרה על כל השנים.
הם בהחלט ראויים לזה.