החיים יפים

שוב אני מוצא עצמי נזכר בך.לדבר איתך אני לא יכול אז כנראה לכתוב זאת הדרך הכי טובה לתקשר.
קשה להאמין אבל עוד מעט זה חצי שנה.חצי שנה שאינך איתנו עוד.עם משפחתך.
ולך בעצם היו חיים שלמים.חיים שבחרת להפסיקם.
כל פיפס בעבודה מזכיר לי אותך.בכל צחוקים שעושים החברה אני שומע אותך.
כל פעם שאני מציץ בזולה שהיתה לנו אני רואה אותך.
ואינך.
זה נותן לי קצת השקפה אחרת על החיים.על משמעות הזמן.על בני אדם.על חלומות.
לעיתים אני נזכר בחיוך.לעיתים בעצב.
ובעיקר תמה לעצמי.
עליי.עליך.
חלמנו יחד.צחקנו יחד.הרגשנו שותפים לדרך משותפת.
האמנתי שזאת עוד תקופה שתעבור.שאתה מחושל.שאהבת החיים חזקה ממך.
הייתי רוצה שתסתכל לי בעיניים רק עוד פעם אחת.
לנעוץ מבט עמוק לתוכך.
לנסות להבין לעומק.מה יש בחיים המזורגגים האלו שהחלטת לוותר עליהם.
גם לי קשה.גם אני נופל.גם אני מתיאש.
קראתי פעם שאדם יכול לסבול כמעט כל איך אם יש לו איזה למה שלמענו יחיה.
והיה לך.
חבר!אתה חסר!!!