החיים יפים

השבוע נפטר אדם מאוד קרוב לי.קרוב משפחה למען האמת.
מסמים.
גבר נורמטיבי לגמרי שלא ממש מצא את עצמו בחיים.

לאחרונה אני מוצא עצמי מתמודד עם נושא המוות קצת יותר מדי.יותר מדי קרובים לי נפטרו בצורה זו או אחרת.וזה די מקשה על התיפקוד היומיומי.מעלה שאלות.תהיות.על החיים.
על הדרכים שאני בוחר.עליי.
אני מבין שאנו חיים פה על זמן שאול.יום שעובר כבר לא יחזור.

משגע אותי שכאדם אופטימי ומלא שימחת חיים העצב הזה מחלחל ונותן את אותותיו.
מבגר אותי בכמה שנים.

האסקפיזם הזה.שמצד אחד הוא מובן לי.ומאידך לא יכול להשלים איתו.
איפושהוא בבגרות אנו מבינים שהעולם הוא לא בדיוק מה שחשבנו.
יש לא מעט אכזבות.
לעיתים אנו נאלצים להבין שלא כל החלומות שלנו יתגשמו.
כולנו מתמודדים בדרך זו או אחרת.לחלקנו כנראה המציאות קשה יותר.
ואז הדרך לסמים קלה הרבה יותר.
לברוח מהמציאות.מחוסר היכולת להתמודד.
עצוב לי שבמקום פוסטים שמחים אני נאלץ לכתוב כאן על הרבה עצב.
כנראה שעצב הוא חלק אינטגרלי מהחיים.

ולך.
פרח שנקטף בעוד מועד.
הכרתי אותך לאורך השנים.לא מצאת את עצמך במסגרות.כמעט ולא עבדת.
לא טעמת מהיא אהבה.
הסמים המתיקו לך את הגלולה.

אני שואל את אלוהים למה אתה מתאכזר כל כך לאנשים שלא עשו כל רע.
נשמות טובות.למה??
ואין לי מענה.
וזה מכביד על האמונה שלי.בטוב.בצדק.באמת.
בתפיסה שטוב אמור להביא איתו טוב.
אך אין זה כך בחיים.

ועם מה אני נשאר?למרות הכל...
עם האמונה שצריך להיות חזקים כי אין דרך אחרת.
לחיות את החיים עד תום.
להגשים.לשאוף.לאהוב.לא לבזבז זמן על שטויות.

כי למרות הכל....החיים יפים!!!