אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

החיים יפים

לפני 14 שנים. 9 בדצמבר 2009 בשעה 5:44

לעיתים קרובות אני מרגיש יוצא דופן.
שונה בצורת החשיבה.
בתחושות.
בהסקת המסקנות.

לאט לאט אני מבין שכך זה עם אנשים שאלוהים "זיכה" אותם בבעית קשב וריכוז.
ישנם שני חצאים במוח.אחד יותר אנליטי.השני רגשי יותר.
וככל שהאנליטי בעיתי ומורכב יותר כך הצד הרגשי מפותח יותר על חשבון...

מצד אחד זה יוצר תחושת נבדלות אולי אפילו בדידות מול העולם.
ומצד שני זאת יכולה להיות מתנה אדירה אם יודעים איך למנף אותה.

זר לא יבין.
מאז היותי ילד התבוננתי על העולם בעיניים מלאות סקרנות.
חשבתי אחרת.הרגשתי אחרת.ניתחתי אחרת.
זאת התמודדות יומיומית.
לא קל לחיות בתחושה שהרוב לא מבינים אותך.
חלקם מוקסמים מהיכולות.
היכולות הרגשיות.יכולת הניתוח.לראות דברים קדימה.אינטיליגנציה רגשית גבוהה.
ורגישות איןסוף.

כל אדם חי לו בעולם משלו.

מציאות אחת.מיליארדי מציאויות.!!!

עדן בלי צנזורה​(שולטת) - מותר בהחלט להיות אחר ושונה
מי שמתאים לו ישאר...
ומי שלא, משוחרר להתעסק בעיניניו....

לכל אחד יש מציאות חיים שונה
השאלה מה אתה עושה איתה,ולאן מגיע עם התובנות שלך
מה שלא היה תמיד בהצלחה.
לפני 14 שנים
אחר באחרת - תודה יקירה.ואגב הפוסט הנוכחי... הוא לא היה כלל בהקשר לתחום הבדסמ.
גם בו רובינו מעט שונים ואני גאה על זה שאני לא מהבנאלים.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י