החיים יפים

אחרי שנים רבות של רווקות מחלחלת בי הידיעה שאני בדרך הנכונה להתמסד.
זה לא שמחר אני מתחתן אבל אין ספק שזה בדרך הנכונה.
וזאת תחושה מרגיעה.
המון המון זמן של רווקות כשכבר נהייתי סקפטי האם זה יקרה אי פעם ומודה שהכנתי את עצמי לעובדה שכנראה זה לא יקרה,מסתבר שאני בדרך הנכונה.

ראשית אני נפעם מעצם העובדה שכמה שלא נעשה תיכנונים בחיים לחיים יש דינמיקה משלהם.
תקראו לזה גורל או אלוהים איש איש לפי אמונתו אבל זה פשוט נכון.כל כך נכון.
אדם יכול לעשות שמיניות באוויר כדי להשיג משהוא אבל הוא יבוא במועדו ודקה לא לפני.
לשמחתי מעולם לא פעלתי מלחץ.
יכולתי מזמן להתחתן.להיכנע לתכתיבים חברתיים.אבל אני אדם שפועל מתוך האמת הפנימית שלו.
כך התנהלתי כל חיי.כך אתנהל גם בעתיד.וכך הגעתי לכל מה שהגעתי.

לשמחתי מיציתי וחוויתי את כל החוויות שרציתי.אני חי בתחושה של שובע מהרווקות.
לדעתי אדם צריך לחוות מה שיותר.
הגשמתי המון פנטזיות.עשיתי מה שרציתי.וזה מה שמביא אותי לשלב הבא.
היום אני כבר לא חושב במושגים של זיונים,בילויים וכיוצב.
סימנתי וי על הכל.
כיום סטוץ כבר לא עושה לי את זה.שתבוא לי הבחורה הכי שווה בעולם.אני מקסימום אהנה להסתכל,לא יותר מזה.
לשכב עם אישה ללא רגש,מבלי יכולת לומר לה אני אוהב אותך,מבלי להבין מה אני עושה איתה דקה אחרי שאני גומר,ותחושת הריקנות הזאת שמתלווה...זה כבר מזמן דוחה אותי.
אני מפנטז בעיקר על ילדים.זאת תחושת שליחות בעיניי.
חלק מזה נובע גם מהצורך לתקן את הטעויות שעשו איתי.וזה אתגר לא פשוט.
לא מצליח להבין איך אנשים שקועים כל כך בדברים הבנאליים של החיים.בקריירה.בעשיית עוד כסף.בעיקר בעצמם.
אני אתן מעצמי.לילדיי.לזוגתי.כל השאר מתגמד.
מדהימה אותי הבשלות הזאת שלא חויתי בעבר.
לדוגמה לראות כוסית ברחוב עם ילד קטן ולהתלהב ממנו יותר מאשר ממנה.
לפנטז על בית שורץ בילדים.ואותי כאב.
אב כמו שאני מאמין.מחנך,מורה,מתווה דרך,אוהב עד איןסוף,מקשיב,מכיל,תומך,מפרגן.

זהו.החיים האמיתיים בפתח.....