החיים יפים

מחר זה ערב יום השואה.אני זוכר שכבר כנער בתקופת התיכון כשהתחלנו ללמוד על הנושא זה ריתק אותי.
קראתי המון חומר וספרים בנושא.סיפורים של ניצולים על התופת.על החיים באותה התקופה.
עד היום הנושא מדהים ומרתק אותי כאחד.
זה כמעט בלתי נתפש.יותר נכון לא נתפש בכלל.השמדה כזאת שיטתית של קבוצה כל כך גדולה.לא היו דברים כאלו בהיסטוריה ולא נראה לי גם שזה יכול לחזור על עצמו.
בפירוש כח עליון.יד אלוהים.
זה אולי קצת מוזר כי בכל זאת משפחתי לא עברה את השואה ובכל זאת הסקרנות שלי לנושא היא עצומה.
לימים נפל לידי הספר המדהים הזה שנקרא "אדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל ז"ל.
ספר חצי אוטוביוגרפי של פסיכולוג שעבר את השואה וכותב על משנתו הפסיכולוגית תוך תיאור של חויות היוםיום הנוראיות שעברו עליו בגטו.
המוטו של הספר הוא שאדם יכול לספוג כמעט כל איך אם יש לו איזה למה שלמענו יחיה.
משפט מדהים.
בספר הוא מתאר בראיה פסיכולוגית איך אנשים שהיתה להם איזו סיבה לחיות,אם זה משפחה או סתם איזה חלום הצליחו להחזיק מעמד ולעבור ביתר קלות את התופת לעומת כאלו שאיבדו כל זיק של תקווה וגם אם היו חזקים פיזית,כוחם לא עמד להם.
ספר עם המון תובנות פסיכולוגיות,כתוב בצורה פשוטה וזורמת שפשוט עושה טוב לקרוא אותו עד כמה שניתן בסיפורים מהסוג הזה.

מעבר לחשיבות הזיכרון של מה שהיה והמוטו של "לעולם לא עוד" החשוב בפני עצמו ניתן לקחת מהספר הזה משהוא גדול לחיים.
את רוח הלחימה.את חשיבות החלומות שקיימים בכל אחד מאיתנו.
את התפישה שבכל אדם קיימת רוח חיים גדולה שרוצה להגשים,לחוות,להצליח,לעשות.
את זה שאסור לנו אף פעם לאבד תקווה ולא לשכוח לעולם את ה"למה שלמענו נחיה"!