החיים יפים

איזה ערב טעון.מרגש.
לשמוע את הסיפורים.החויות.הרע הבלתי נתפש.
זה עושה משהוא.
וזה כל כך בלתי נתפש.לא הגיוני.הזוי.
תקופת השואה נתפשת בעיניי כתקופה הכי בלתי נתפשת בהיסטוריה של העם היהודי.
מאז תקופת התנך עברנו כל כך הרבה יסורים וחויות עוצמתיות אך שום דבר לא ישוה לזה של תקופת השואה.
זה כל כך בלתי נתפש שאולי אם זה היה מתרחש לפני אלף שנה חלקינו אולי היו מטילים דופי באמיתות הסיפורים.
אבל זה התרחש.וקרה.לא כל כך מזמן למען האמת.

כל שנה מחדש עם הסיפורים ותיאורי הזועות אני שואל את עצמי איך דבר כה נורא יכל להתרחש.
המוח מתקשה לעכל את העוצמות.
כיצד במשך שנים כה רבות פעלה השמדה כה שיטתית ואכזרית של עם ע"י קבוצה כה גדולה של אנשים.
היתכן?
היתכן שמיליוני אנשים היו חלק מרעיון של השמדת עם באופן לא אנושי,בהמתי,שיטתי וכה חסר רחמים?
היתכן שבחלקים מהמין האנושי קיים יצר כה אכזרי?

שאלות רבות שאין עליהן פיתרון מניח את הדעת.
המון עצב.

יהי זכרם ברוך.