החיים יפים

אולי ביום הזה אנחנו צריכים לבטיח לעצמינו שלא עוד.לא עוד מלחמה.לא עוד הרוגים ופצועים.לא עוד צער.
אני מאמין שזה אפשרי.
אני יודע שאנו לא עם ששש אלי קרב.אבל בכל זאת שנים של רדיפות וגלות עיצבו אותנו בתחושת פחד ואיום מתמיד.אנחנו עם חרד.עם שפועל ע"פי האינסטינקטים הפסיכולוגיים האלו.
היום נחגוג 62 שנים לקיומינו כאן בארץ.בנינו.הקמנו.התבססנו.
הגיע הזמן להניח לכל הפחדים שמלווים אותנו.
ולא.זה לא פוסט פוליטי.ואני ממש לא נוטה לשמאל.
אני פשוט חושב כאדם בוגר שראה ומבין משהוא בחיו.ואכן ראיתי.ונלחמתי.והתמודדתי עם השכול.עם חברים טובים שנהרגו בשירות הצבאי בלחימה.
אני מסתכל על הכל בראיה פסיכולוגית.עלינו כעם.על הבעיות הרגשיות שלנו.כאומה.
אמנם חלפו להם 62 שנים אבל אנחנו עדיין חיים בטראומה.באיזה חרדה קיומית.טיפה מוקצנת לטעמי.
אנחנו צריכים להתאמץ טיפה יותר למען השלום.לוותר קצת יותר.להניח לאגו.לפחדים.
להגיד די לשכול.ליגון.לעצב.