החיים יפים

בשנים האחרונות התעוררה אצלי הכמיהה הכל כך גדולה לילד.
אולי אפילו יותר מלאהבה.
עכשיו אני מבין על מה אנשים דיברו כל הזמן ולא ממש הבנתי.
היום,יותר מתמיד,אני יודע שזה בוער בעצמותיי.
לאחרונה אפילו "אימצתי" את אחיינית של זוגתי.
ילדה מדהימה שפשוט התאהבה בי ואני בה.
אני ממש מרגיש כמו אבא שלה.
החום האינסופי מצידה.התשוקה לקבלה ונתינה של תשומת הלב.הצורך בחום מצידה.
הסקרנות האינסופית.הצורך בלמידה.אני ממש נמס.
ובעיקר,אני מייחל לחוות את זה באופן אישי.
אני חושב שיש לי חיבור מיוחד לילדים.ניסיון החיים שלי הוביל אותי להבין אותם לעומק.
יצורים טהורים,סקרנים,חוקרים,עם צורך אדיר באהבה ותשומת לב.
יש בידינו את הכח והאחריות הגדולה לעצבם.לקבוע את עתידם.להחליט איזה מבוגרים הם יהיו.
אני מסתכל סביבי וזה פשוט עצוב לראות איזה טעויות הורים רבים עושים עם ילדיהם.
איך הם הורסים אותם.פוגעים.משפילים.מתעלמים.
פלא שרואים כל כך הרבה אנשים מתוסבכים מסביבינו?
זה נכון שההשקעה והקושי אינם פשוטים.אבל זה מתגמד לעומת מה שאתה מקבל חזרה.

אני כבר יודע איזה אבא אהיה.
אבא שיתן המון המון תשומת לב.חום.פינוקים.המון מגע.
אקשיב.איעץ.אדריך.אעודד.
אני מביט לאחרונה סביבי על דינמיקות בין הורים וילדיהם.
רוב הילדים פשוט זועקים למעט תשומת לב.להכונה.לסמכות הורית.
רוב ההורים מדברים אל ילדיהם במקום איתם.וזאת אבחנה כל כך חשובה.

משעשע אותי לראות כוסית עם תינוק ולהתלהב מהתינוק יותר ממנה.
זהו.שיגיע כבר.רק שיהיה בריא.זה הכל.לכל השאר אני כבר אדאג.