אולי אני על גג העולם...
יכול להיות שאני יושבת ככה קרובה לאלוהים? כי אני שומעת אותו בורא כאן לידי... יש קולות של יצירה..
הוא אומר "ויהי אור" ובאמת יש אור שם למטה...
והוא אומר "עכשיו התור של מיכל", והנה.. באמת מגיע התור של מיכל..
והנה, מצליחה בעבודה מעל המשוער, מצליחה לנפץ לכל המצ'ואיסטים את הבועה בפרצוף.. כל אלה שאמרו שאני לא אצליח, ובסתר ליבם קיוו שאכשל, ועכשיו אני יכולה לקנות אותם...
כל אלה שקימצנו על קופסת סיגריות מרלבורו לייט ארוך וחשבו שהם קונים גם אותי יחד עם החפיסה..
והנה, יש לי גברבר צעיר וחסון שמגיע בכל פעם שאני צריכה, ועושה בדיוק את מה שצריך, אפילו בלי להתאמץ... חטוב וחסון וסקסי ומצוייד היטב.. והוא עושה את זה טוב!! גאד דמט!
והנה, חברים חדשים נכנסים לי לחיים, כאלה שבכלל לא אהבו אותי במבט מרחוק, דרך החושך ודרך אותה שטחיות ששוכנת בדיעה קדומה ובחוסר הכירות, שחשבו שאני צבועה וגילו שאני בן אדם בדיוק כמוהם, ואפילו בן אדם נחמד, בעיקר כשאני שותה...
והנה, איזה אפס מהעבר מתחנן אליי, זוחל על 4, מושפל, מוכן פתאום לוותר על כל מה שכביאכול היה חשוב לו פעם - כשחשב שהוא בעל ערך, יודע שהפסיד את הדבר הכי טוב שהיה לו בחיים.. ורוצה רק עוד קצת, עוד טעימה אחת קטנה ממיכל הגדולה...
והנה, אמא שלי בריאה סוף סוף, טפו טפו טפו, טאצ' ווד.. האמא הנפלאה שלי, המתוקה, החזקה, שמגנה, שאוהבת בלי סוף, תמיד, בלי תנאים...
והנה, האחים שלי מסתדרים, עבודה טובה, חברה אוהבת, מגורים חביבים שלא אני מצאתי להם...
והנה, ארסנל העבדים המתוקים שלי, תמיד עומדים לרשותי, בודקים אם אני צריכה משהו.. מנקים לי, מסדרים לי, עושים לי מסאז' ברגליים...
ואפילו הבורסה, שעשתה לי את המוות בחודש האחרון, סוף סוף מרימה ראש ומחייכת קצת לכיוון שלי..
בוינה', ממש כיף כאן למעלה, ליד אלוהים... לכאן אני שייכת.
לפני 17 שנים. 21 באוגוסט 2007 בשעה 2:35