סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מאלפת בסגנון חופשי

זו אני מתחת לשיטחיות של חוסר ההכרות
יפה מבחוץ ומבפנים, שולטת, גאה, שמחה, עצובה, אוהבת..... חברה טובה, נהגת שודים והכל קורה לי
לפני חודשיים. 18 בפברואר 2024 בשעה 22:23

מי שעקב אחרי הבלוג שלי בוודאי נתקל בכינוי "מטומבה", המשרת הותיק.

מטומבה כבר ליקק לי את האסלות, ניקה לי סוליות, חטף השפלות, ציית לי לבד וגם מול אנשים, קיבל מכות ועונשים.. 

אני יכולה להמשיך ככה בחרוזים עוד הרבה :)

אז מטומבה הכיר לי חבר חדש, נקרא לו אלון. אין הרבה נשלטים שאני מוכנה להכיר דרכם אנשים, אבל מטומבה נמנה עם אלה שכן מהסיבה הפשוטה שהוא אדם איכותי ואמין, כמוהו גם חבריו ובניהם אלון.

ישבנו בדירתו של אלון, יין משובח - ולא מספיק מתוק לטעמי - נמזג כמים, השיחה קלחה ומטומבה עיסה את כפות רגליי.

פתאום קלטתי ספנקר שחור מבצבץ מבין כריות הספה והמבט שלי פגש במבטו של אלון, שבדיוק הסתכל עליי. חייכתי אליו והעברתי את מבטי אל המשרת הכנוע שלי.

לא היה צריך יותר מזה. אלון קם והביא חבל, כאילו קרא את מחשבותיי, ושנינו גררנו את מטומבה לחדר השינה, שם קשרנו אותו בעמידה עם הפנים לדלת והתחלנו לחבוט בו בהנאה.

ואז היה רגע כזה של שקט שמגיע מתוך חרמנות ושנינו התנפלנו אחד על השניה בתשוקה.

מטומבה המשיך לעמוד כמו מזוזה, דבוק למשקוף, לא מעז לנשום בזמן שאני ואלון עינגנו וטרפנו אחד את השניה.

כשהסתיים החלק הראשון של הערב, התרתי את כבליו של מטומבה ושלחתי אותו להביא לי שתיה. בנתיים אני ואלון ישבנו לעשן ולקשקש במרפסת.

כעבור זמן לא ארוך התחשק לנו להמשיך, מטומבה כבר סידר את החדר, ואפילו המקלחון נראה כאילו לא התקלחנו בו ממש לפני דקות.

ככה אני אוהבת. יעילות. הכל מתוקתק בזמן הנכון ובמקום הנכון.

הפעם היצבתי את מטומבה למרגלות המיטה עם משימה לעסות את רגליי בזמן שאני מאפשרת לאלון לעלות ולחדור לתוכי.

אלון ידע לזוז ואני עצמתי את עיני, מתמכרת לתענוג שבלהרגיש אותו בתוכי ולצד זה להרגיש את העיסוי ברגליי.

מטומבה התחיל למצוץ את אצבעות כף רגלי הימנית, ולמי שלא מכיר את הפטיש - ישנם עצבים בכף הרגל שבחוויה פשוט מעבירים זרם עד למוח, ואצלי הזרם הזה כנראה מגיע רק עד לואגינה. ונשאר שם.

אלון המשיך לזוז כשהוא מגביר את הקצב במתינות, כאילו רוקד לפי מנגינת הנשימות שלי, שגם היא הלכה והתגברה.

לא שמתי לב לרחשושים ולקולות של נייר ברקע, וגם לזה שמטומבה הפסיק למצוץ לי את הבהונות שמתי לב רק כשהוא חזר למצוץ אותן במרץ, ופתאום הרגשתי שכל המזרון מלא בדברים דוקרים.. מה זה? עטיפות של סוכריות?

מטומבה השקיע מאד בעינוג בהונותיי, אלון נכנס ויצא מתוכי במהירות, ואז זה הכה בי! הריח! הסתתי את מבטי אל המזרון שהיה מלא כולו בשטרות זהובים ותוך כדי שהמוח שלי מבין שהתגשמה לי פנטזיית "עשרת אלפים" התפרקתי באורגזמה רוטטת ורטובה.

לפני חודשיים. 17 בפברואר 2024 בשעה 4:00

לא לכולם מסתדר השילוב שבי;

גם רוחנית, גם מעשית, גם "הרבנית" של החבר'ה, וגם בדסמית... איך לאכול את זה בכלל?

אז נכון שתמיד הייתי מבוקשת, אבל לא תמיד מצאתי את מה שחיפשתי. או יותר נכון רוב הזמן מצאתי את מה שלא חיפשתי :)

כבר התחלתי להאמין שאני פשוט עוף מוזר בין העופות המוזרים.

ערב אחד, אורלי שבדיוק עברה מסכת גירושין לא קלה ופצחה בסדרת דייטים מאתרי הכרויות, החליטה לסחוב אותי איתה לדייט נוסף.

הסתבר שהבחור החדש הוא סוג של כוכב רשת, סלב מהדור החדש, והיא ממש התלהבה מעצם המעמד. הגענו אליו למגדל מפואר בתל אביב, על השולחן בסלון חיכה לנו כיבוד מכל הסוגים, כולל כמה גרמים משובחים להסנפה, ואפילו זרמתי איתם והרחתי שורה וחצי...

בקבוקי יין ריקים התחילו להיערם על השולחן, צ'ופלות ירוקות הועברו מיד ליד, והשיחה התחילה לזרום לכיוונים מיניים.

מתוך שכרות או מתוך פרץ של אמת, סיפרה אורלי, החברה הכי ונילית שלי, שהיא מעוניינת לקיים איתי יחסים.

ככה.

הבחור נדלק לגמרי מהוידוי ואני מודה שבעצמי מאד הופתעתי, אבל לא נתתי לפחד לאבד אותה כחברה לעצור בעדי.

התקרבתי אליה, ובלי לומר דבר פשוט נישקתי אותה. היא התמסרה בנשיקה וכל גופה נהיה רך, כאילו מוכן לקבל על עצמו כל מנך או כיוון שארצה.

"היא מכירה אותי", עברה לי מחשבה מסוכנת, "היא יודעת מה אני אוהבת.." מבלי להתמהמה התחלתי לפשוט את החולצה הממותגת שלה ולהכין מהחזיה שלה "שרוך" לקשירת החזה.

היא לא הבינה בהתחלה מה אני עושה וניסתה לעזור לי לפתוח את החזיה שלה ואני חייכתי ונגסתי בצוואר הארוך שלה.

כשהרתמה המאולתרת לוכדת את החזה הזקוף שלה, המשכתי להפשיט אותה משאר הבגדים, וכוכב הרשת התעסק לה בפטמות.

הוא קם לשירותים ובנתיים אנחנו עברנו לחדר השינה המרווח, שם התחלתי ללקק אותה בתיאבון רב. היא גנחה ונאנחה ואני עליתי ונשכבתי עליה, מתחככת בה והיא בי, והיא כל כך רכה ונעימה.

הכוכב שלנו נכנס לחדר, עירום ומוכן להצטרפות, ואורלי עשתה סימנים של מיוחמת אז קשרתי לה את הידיים לדפנות המיטה ובזמן שהתיישבתי לה על הפנים הוא התחיל לחדור אליה לצלילי הגניחות המשותפות שלנו.

תוך כדי שהוא מגביר את הקצב צבטתי לה את הפטמות והיא נאנקה מכאב ועונג. זה הדליק אותי. הקצב הגובר של החדירות הזיז את כל גופה וגם הלשון שלה ליקקה אותי בנמרצות מואצת. הרגשתי כאילו התיישבתי על וויברטור והתחלתי לנוע קדימה ואחורה בקצב תוך כדי שאני מועכת לה את הפטמות עוד ועוד.

רמת הריגוש שלי עלתה ותוך התנשפויות ותזוזות מהירות השפרצתי לה ישר לתוך הפה.

הפנים שלה נרטבו ותוך שניה היא גמרה בעצמה.

הכוכב בקושי רב הצליח להתאפק עד לגמירה שלה וברגע שחש בה מתכווצת הוא יצא וגמר על הבטן שלה בסילון סמיך ולבנבן.

התרתי את הקשרים שלה וסידרתי לה בחזרה את החזיה וכולנו קמנו להתארגן, לשתות מים ולעשן.

תוך כדי התארגנות קיבלתי הודעה מנשלט ותיק. בהודעה היה קישור לסרטון. לחצתי על הקישור ולעיני נפתח סרטון של נשלטת עם זוג שולטים, שקיבלה ספנקים בישבן מהאישה בזמן שהיא מוצצת לבעל. 

"נחמד", חייכתי וכמעט סגרתי את הסרטון, כשלפתע הזיז הבעל את ראשה של הנשלטת ומולי נשקפה דמותה של אורלי, החברה הכי ונילית שלי.

לפני 5 שנים. 20 בפברואר 2019 בשעה 23:30

"זו החברה החדשה שלך??", שלומי חייך ואמר "תכירו". אם היה לו מושג שאנחנו כבר מכירות..

* * * * *

את דקלה פגשתי באוניברסיטה בקורס שלקחתי רק בשביל הנקודות. האמת שאם היא לא היתה פונה אליי כדי לצלם משהו לא הייתי שמה לב אליה. היא לא ידעה להתלבש ותמיד נראתה כאילו הזמינה את הטרנינגים שלה מסין, במידות קטנות מידי, וגם לא דאגה להבליט את יופיה או להתאפר. אישה ללא מודעות מינית, חשבתי לעצמי כשהגשתי לה את המחברת שלי. היא חייכה אלי ועיניה חייכו יחד איתה. העברתי מבט בוחן על גופה הנסתר, מנסה למצוא רמזים לגבול שבין הטרנינג לקו הגוף. היא היתה ספורטיבית. ממש פוטנציאל מבוזבז. היא החזירה לי את המחברת ואמרה תודה, ולפתע שמעתי את עצמי מזמינה אותה ללמוד יחד ביום חמישי הקרוב, כאילו לא קבעתי כבר עם אורן וחנן.. היא הסכימה, רשמה את מספר הטלפון שלי והלכה לדרכה. 

כל השבוע היה עמוס בלימודים ובמיזם חדש שעבדתי עליו, ודקלה נשכחה ממוחי העסוק. רק ביום חמישי, כשהיא שלחה לי הודעה עם השאלה מה הכתובת נזכרתי שבכלל קבענו. אורן וחנן כבר הגיעו לדרינק ובדיוק התלבטנו אם לצאת הערב ולאן. 'חכו', אמרתי, 'חברה אמורה להגיע, אולי נציע לה לבוא'. 

'היא ונילית?', שאל אורן, ואני משכתי בכתפי כתשובה והמשכתי לגלגל לעצמי סיגריה. 

דפיקה קטנה בדלת נשמעה כעבור זמן מה, ומולי עמדה דקלה בשמלה קטנה וחיוך רחב. חיבקתי אותה, הכנסתי אותה לסלון וערכתי הכרות קלה בין כולם. שמתי לב שהיא הגיעה ללמוד איתי בלי קלסר או מחברות, ובעצם בלי תיק בכלל, ומשהו נדלק אצלי במוח. 

אני כבר מכירה את המוח שלי, שתמיד מצליח להבין דברים לפניי, מזרים לי דם נוסף ללב, שמתחיל להלום, שולח לי אותות לכל מיני איברים, ואז אני קולטת: את הפוטנציאל הזה יש לממש לאלתר! 

דקלה נראתה הרבה יותר ידידותית למשתמש בשמלה שלה מאשר באוניברסיטה, וגם אורן וחנן נראו מרוצים מהתוספת, אז מזגתי לה עוד כוס יין והעברתי לה את הסיגריה הריחנית שלי, לעידוד המצב החברתי. 

כעבור זמן לא רב, כשהדציבלים השמחים שלנו העידו על כמות האלכוהול בעורקנו, החלטתי לערוך תצוגת אביזרים קטנה מאוסף כלי העינויים שלי. הראיתי מצבטים, חבלים, שוט רכיבה אחד ושני שוטים אחרים, הסברתי מה זה גלגל כאב, ומה עושים עם סטראפאון ואורן הסכים להיות שפן ניסיונות, רק לשם ההדגמה, כמובן.

האווירה התחממה, המוזיקה ברקע הכתיבה קצב, ופריטי לבוש החלו להתערבב אלו באלו על הספה, ואת מקומם על הגוף תפסו מגוון האביזרים שפיזרתי על השולחן.

דקלה נותרה בתחתונים בלבד, אורן כבר היה עירום לגמרי וחנן עדיין נאבק בכפתור עיקש, תוך שהוא חופן את שדיה הזקופים בין ידיו. פשטתי את השמלה שלי וכרכתי חבל דק סביב מותניה של דקלה. הידקתי מעט והעליתי אותו עד גובה קו החזיה. משם פיצלתי את החבל כך שכל קצה יוכל להקיף את אחד משדיה ולחזור למרכז גופה. שדיה נראו כמו צמד בלונים מנופחים והיא פלטה אנחה כשמוללתי את פטמותיה בין אצבעותי. אורן התקרב עם זקפה ענקית אל פיה והיא התחילה למצוץ את איברו בתשוקה שלא ידעתי שיש בה. הידקתי אל גופי את הסטראפון וחנן שלף שני קונדומים מהחבילה; אחד לסטראפון שלי ואחד לעצמו. החלפנו מבטים, אבל גם בלי זה יכולתי לדעת שהוא סומך עליי שאשאיר לו את הישבן הסקסי שלה. דקלה היתה רטובה מאד, כנראה מהריגוש, ואני החלקתי לתוכה עם הסטראפון המקונדם שלי בקלות. מאחורי הרגשתי את גופו של חנן נצמד אל גבי ופולש אל פי הטבעת שלה, ממש מתחתיי. כל תזוזה שלו באחוריה הזיזה את הסטראפון שלי בתוכה, וכל תזוזה של הסטראפון בתוכה הזיזה את החלק שנמצא בתוכי! דקלה גנחה כששנינו בתוכה, למרות שגם הפה שלה היה מלא בזקפתו של אורן, ולרגע כולנו דחפנו עצמנו יחד לתוכה בתשוקה מטורפת. רגליה נתלו על צווארי, שדיה הפכו סגולים ופטמותיה הזדקרו אל על. אחזתי במותניה והחדרתי את כלי הסיליקון שלי לתוכה במהירות מתגברת. הדגדגן שלי התחכך בשלה ושתינו נאנחנו יחד. חנן הגביר אף הוא את הקצב והרגשתי כאילו הוא חודר ישירות אליי כשאורגזמה נפלאה פילחה את גופי המיוחם. אורן היה השני להגיע לפורקן, ומיד כשסיים להתיז את אונו על פניה היא רטטה מתחתיי בסיפוק. חנן המשיך לחדור לאחוריה עוד דקות בודדות עד שפלט בתוכה והתיישב מתנשף על השטיח.

* * * * *

"נעים מאד", חייכתי, "מיכל"

"דקלה, נעים מאוד", היא השיבה

לפני 7 שנים. 20 בדצמבר 2016 בשעה 0:10

זימנתי אליי את תומר, נשלט שהכרתי לפני שנים באחת ממסיבות הקהילה. במשך שנים הוא העריץ אותי מרחוק, תמיד היה שם ברקע, תמיד ביישן מידיי לגשת.

השנים היטיבו איתו. נראה כאילו הוא גבה, וללא ספק התרחב, בדיוק כפי שאני אוהבת. גבר מפותח, שדואג לשמור על גופו, על הרכוש שלי.

הוא הגיע ומייד הניח את שפע הדברים שהביא איתו על השולחן והוריד את המעיל והצעיף. החולצה השחורה הצמודה הבליטה את חיטוביו ותאבוני נפתח.

נתתי לו לסדר את מנות הסושי שהוריתי לו להביא, למזוג את היין המתקתק שאני אוהבת ולהתחיל לגלגל את הסיגריה הארוכה שלי. כשסיים מלאכתו מיהר לנקות פירורי טבק סוררים והמתין שאסיים לסעוד את ליבי.

כשסיימתי, הוא אסף את תכולת השולחן ובמחי מגבון נשכח זכר הארוחה הקטנה שלי. ידו הושטה כלפיי, אוחזת בסיגריה שלי, ובידו השניה דלקה מצת. שאפתי את ניחוח הקטורת לראותי, בזמן שעבדי חלץ את סנדלי העקב מרגליי, והחל לעסות אותן.

כעבור שעה קלה של עיסוי וליקוק כפותיי, ציויתי עליו להתפשט וסגרתי את הקולר העבה על צווארו הרחב. הקולר הבליט את שרירי החזה, הכתפיים והטרפז שלו, עד שלא יכולתי לעצור מלחפון אותם כפלסטלינה גמישה ולשרוט אותם להנאתי.

איברו העצום הזדקר, נעמד דום מולי, מזמין אותי לכרוך סביבו שרוך ארוך, הכולא את הדם לזקפה עוצמתית ומפריד בין האשכים התפוחים שלו. היצירה האומנותית שלי רק הדגישה את גודלו הענק של האיבר וגירוי עז אחז בי. ביד אחת סטרתי קלות על אשכיו של הגבר הכנוע שלמרגלותיי וביד השניה אחזתי בפניו בתשוקה.

המוסיקה התחלפה בפלייליסט המתנגן ברקע ואני דחפתי את ראשו אל בין רגליי, עוצמת את עיני ומתענגת על לשונו המדוייקת, תוך שאיפות קטנות מהסיגריה שלי.

הנחתי לו לעשות את מה שהוא כל כך טוב בו, מתמכרת לתחושות שלשונו מותירה בי, רוטטת ומתפרצת אל תוך פיו הלוהט שוב ושוב, וכשכבר הפסקתי לספור את פרצי העונג הרבים, העברתי את אצבעי על פניו, מרמזת לו שיקום. הוא ציית מייד, התיישב על ברכיו והמתין במבט שואל להוראותי. העברתי את מבטי על שולחן הקפה שלפניי, מתעכבת על מספר פריטים, נותנת לו להבין לבד את שנדרש ממנו. הוא עבד צייתן, יעיל, והכי חשוב: קולט מהר. ידיו ריחפו מעל השולחן ותוך דקותיים כבר היו מונחים בידי כוס היין וסיגריה מגולגלת חדשה.

לגמתי לאטי מהגביע, נרגעת מעט, מסדירה נשימות, מכינה את עצמי להמשך הלוהט שתיכננתי.

מתחת למושבי, משכתי מזוודה קטנה ושלפתי ממנה צמד מצבטים, באט-פלאג ושרשרת הנתלית מהקולר עד לצמידי מתכת האוזקים את הידיים. שתלתי בגופו את האביזרים, נהנית מהקולות שהם גורמים לו להשמיע כאשר גופו פוגש בם, ואז מיקמתי אותו על המיטה בעמידת שש. הידקתי את המצבטים על פטמותיו, דחקתי את הבאט-פלאג באחוריו, ואל ידיו האזוקות היצמדתי שרשרת נוספת, באמצעותה אוכל לשלוט בכל תנועותיו.

כאשר כל התפאורה היתה לשביעות רצוני, השתחלתי גם אני למיטה, בגבי אל העבד שלי, והרמתי את ישבני כלפי איברו המגורה והענק. עוד לפני שהכנסתי אותו יכולתי לחוש ברטיבות המציפה אותי, וידעתי שמהאורגזמה הראשונה לא אוכל להתחמק. ברגע שאיברו פגש באיברי, התחברנו כמו שני כיוונים מנוגדים של מגנט. העונג, התחושה, החמימות, הגודל, הזוית שנוגעת בדיוק בדיוק איפה שצריך ומביאה אותי לאורגזמה לוהטת שלא ניתן להתנגד לה.

"תמשיך!", ציוויתי, מושכת בשלשלאותיו, גורמת לו להיות ה"פאקינ-מאשין" האנושי שלי, מתעלמת מאגלי הזיעה הקטנים שעל מצחו וחזהו, נותנת לו לעבוד קשה בשבילי. גם כאשר ביקש לשתות מעט מים השבתי לו שימתין עד שאחליט, נהנית מהטוטאליות שלו.

כעבור כמחצית השעה, כאשר המכונה האנושית שלי כבר היתה קרובה לעילפון, הותרתי לו לנוח, לשתות, ואף להתקלח, יודעת שהוא יודע שעכשיו מתחשק לי להחליף תנוחה.

הוא חזר רענן ומעלה ניחוחות סבון ודיאודורנט, טיפס מעליי וחדר אליי, משתדל לעצום את עיניו או להסיט מבטו לוילון, לחשוב מחשבות של יום יום, לחשוב על עבודה, לחשוב על חדשות, לחשוב על כל דבר שיסיח את דעתו מלראות ולשמוע את גופי מתנועע תחתיו, מכתיב לו את הקצב הרצוי לי, מתפתל בעונג לעוד ועוד אורגזמות שאיברו מסוגל לספק.

"הגבירה, אני לא יכול יותר", קולו היה סקסי, מיוסר. איברו הזקור קיבל גוון אדום-סגול מרוב דם שנלכד בתוכו ומרוב גירוי שלא קיבל פורקן כבר ימים רבים. "אם אני ממשיך אני גומר, אני כבר לא יכול..", קולו נשמע מרוסק ואני רק התחרמנתי עוד יותר למראהו חסר האונים. "זה בסדר", שמעתי את עצמי עונה, קמתי, ארזתי קרח מהמקפיא במגבת קטנה ושבתי במהירות למיטה, מצמידה את "קומפרס הקרח" לאיברו.

"ההה..", נפלטה מפיו יבבה, ואני ידעתי שבדקות הקרובות אני יכולה לנצל זקפה מאולצת לעצמי מבלי שהוא יחוש דבר באיברו. השכבתי אותו על גבו ומבלי להמתין לאישור התיישבתי עליו, דוהרת במהירות, מתחככת באיברו, שלמרות שעבר עינויים, הוא תמיד זקור, זקוף ועצום. מותניי כאילו זזו מעצמן, שרירי הבטן שלי נמתחו והתכווצו, פטמותיי הזדקרו, צמרמורת חלפה בכל גופי ופרץ אדיר של מולטי-אורגזמה פילח את איבריי.

צנחתי חסרת נשימה לידו והוא ניסה ללטף אותי ביד רועדת מתשוקה. "אני עייפה", התנשמתי והתכרבלתי על גופו החסון. "גבירתי, בבקשה.. כואב לי..", הוא לחש, ואני התרתי את השרוך מאיברו כתגובה. " תודה", הוא לחש בשנית, "גבירתי?", ידעתי מה הוא צריך, והאמת שגם הגיע לו. הוא התאפק יפה בתקופה האחרונה ועבר התעללויות לא קטנות. הושטתי לו כף רגל מטופחת והוא ליקק אותה בתאווה, תוך כדי שהוא מלטף את איברו. "אתה יכול", הודעתי לו וחייכתי חיוך מלכותי כשלנגד עיני הוא פלט את מלוא זקפתו, מתנשם וגונח, אסיר תודה על שהרשיתי לו לפרוק את אונו.

לבשתי את חלוק הסאטן שלי, סידרתי את שערי וניגשתי למראה לבחון את דמותי. הדמות הנשקפת נראתה מסופקת. חייכתי לעצמי והורדתי מפתח קטן מהשידה הסמוכה. סובבתי את המפתח בחור מנעולו של כלוב נסתר מתחת למיטתי ושיחררתי משם עבד כלוא. "שמעת איך נשמע זין גדול?! שמעת, פיצפון?!", אפריים הקטן, שלא סתם קוראים לו כך, הביט בי, מושפל. ידיו היו קשורות מאחורי גבו, ועל מכנסי הטרנינג שלו נראה כתם לח שנפלט בעל כורכו. צחקתי למראהו הפאתטי, משחררת את ידיו ומותירה לו לפתוח את שפתיו, שעד עכשיו אחזו בארבעה שטרות כחולים, שכעת נשמטו מפיו, רטובים, על הרצפה שלי,  ושלחתי אותו לדרכו.

ליל מנוחה.

 

לפני 11 שנים. 18 בספטמבר 2012 בשעה 22:52

בצהרי יום חול שגרתי מצאתי את עצמי משוטטת ברחבי העיר. את כל המשימות שהצבתי לעצמי כבר סיימתי ומה שנותר הוא רק "לשרוף" כמה שעות עד לפגישה הבאה שלי.

התלבטתי אם לקרוא למטומבה, הבאטלר הקבוע שלי בשנים האחרונות, שיודע גם לשרת וגם לשעשע, אבל החלטתי שלא מגיע לו להשלט על ידי.. השני ברשימה היה הכבש, האפס הקבוע שלי שבאופן תדיר נשלח לשעשע גברים בודדים וקוסינליות ובין לבין מגיע לקבל את מנת ההשפלות האישית ממני.

עשיתי חישוב מהיר של הזמן העומד לרשותי והחלטתי לזמן אליי את הכבש. הוא הגיע לבוש בחליפת העסקים היצוגית שלו, מעונב ומכופתר, כיאה לאיש עסקים, וכרע על ברכיו לכבודי.

"תוריד את הפוזה המכופתרת הזו ממך, זונה!", פקדתי עליו והסתובבתי, גם כדי לארגן מספר פריטים ובעיקר כדי לא לחזות בגוף הרופס של הזונה השמנמנה שלי.

"עכשיו תפתח את המיטה", הצבעתי על מיטת מסאז'ים שנחה בפינת החדר כשסובבתי פניי חזרה. הוא פתח את המיטה, פרס עליה מגבת נקיה ונשכב עליה, בהתאם להוראותיי.

כבר הרבה זמן שלא זיינתי מישהו, והאמת שגם לא היה בי הצורך, אבל להעניש את הכבש היה משהו אחר. הוא ידע שהוא לא-כלום, אלא רק האפס שלי, הוא ידע שהוא חייב לציית לי, בעיקר לאור ההתרחשויות מהמפגש האחרון שלנו, שהותירו אותי בלתי שבעת רצון בעליל..

עקדתי את הכבש למיטת המסאז'ים והצפנתי באחוריו את הסטראפון הגדול, זה שלא ראה אור יום כבר הרבה זמן... הכבש פעה. צחקקתי לעצמי בסיפוק, מביטה במתרחש דרך מצלמת הסמארטפון שמתעדת את המתרחש.

את הצילום קטע צלצול הנייד. עניתי בלי להסס, מודעת לעוביו של הסטראפון שתקוע בתוך הזונה שלי.. המשכתי לדפוק את הכבש תוך כדי שאני מדברת עם פלוני ומספרת לו על הסשן.

יש בהחלט הרגשת כח, סיפוק ועוצמה בלדפוק זונה פרטית תוך כדי שיחה, מה שנקרא ב"לייב". סיימתי את השיחה וחדרתי אל אחורי הכבש בעוצמה. הוא שכב על הגב, רגליו מורמות ורתוקות ופניו מתעוותים.

"המלכה..", מלמל וקיבל מיד סטירה מצלצלת לאשכים. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מלכה של אף מדינה ושאני לא חיה בסרט. אני לא "המלכה". אני "גבירתי", כיאה לפניית כבוד. "גבירתי", הוא תיקן את עצמו בלחש, "אני יכול לבקש לראות את החזה שלך?", סטירה נוספת הונחתה בחלציו ועיניו נראו כאילו עומדות לצאת מחוריהן. הוא גישש בידו החופשיה אחר ארנקו ושלף ממנו מספר שטרות אדומים, אחז בהם בשיניו ופצח בתחנונים שאסכים לקבל את מנחתו.

עיקמתי את פניי והוא מיהר להוציא שטרות נוספים. "בבקשה...", הוא נראה כאילו הוא עומד לבכות, "אני מתחנן!"... השטרות צנחו מפיו ולפני שהספיק לומר משהו אספתי אותם והנחתי אותם על המזנון שלידי, וזאת מבלי לשכוח להמשיך לנוע בתוכו.

"לא!", עניתי והנחתי לכתפיית החולצה שלי להשמט ולחשוף את החזייה השחורה והמבריקה שלי מבעד למחשוף הנדיב.

הוא המשיך להתחנן, לשלוף כספים ולהבטיח הבטחות תוך כדי אנקות וגניחות ואילו אני המשכתי לנוע בתוכו ללא רחמים.

איברו נמוך הקומה היה קשה מאוד וסגול מאוד והחלטתי שיהיה משעשע ביותר לראות את הכבש השמנמן מלקק את זרעו מכף ידי, כמו כלבלב עזוב.

המשכתי לחדור אליו בקצב, מחייכת לעצמי למראה פרצופו המתעוות. לאט החדרתי גם אצבע לתוכו והרחבתי אותו עוד יותר.

פרץ שקוף-לבנבן נאסף בכף ידי כאשר חלבתי ממנו זרע.

"תלקק!", פקדתי עליו וקרבתי את ידי אל פיו. הוא חרץ לשון בשרנית וליקק בצייתנות את הנוזל עד תום.

יצאתי מתוכו ושחררתי אותו ממיטת המסאז'ים, מאפשרת לו לקום, לסדר ולהחזיר את הכל למקום, תוך כדי שהוא מודה לי על פיסת תשומת הלב שקיבל ממני.

לפני 12 שנים. 20 בנובמבר 2011 בשעה 20:55

שוב אילת. אחרי החום הגדול וההורים המנסים לשווא לשעשע את צאצאיהם, ולפני החגים, המביאים איתם קהל חילוני המנסה לברוח ממחויבויות משפחתיות.
הפעם מלון מרידיאן, מלון סוויטות יוקרתי בו לא ביקרתי מעל לעשור וחוף פרטי הנושא שלט אזהרה מקיפודי הים.
ג'וני העמיס את התיקים הגדולים על עגלת שירות שהוביל עד לחדר ובאבירות נכנס לתפקיד ה"בל-בוי" שכל כך הולם אותו. מהתיק הגדול ביותר הוא שלף את המשקאות; הוויסקי הניצחי שלו, הוודקה והרדבולים שלי, כמה בירות, שתיה קלה, יין והגבינה עם הטוסטים שאני אוהבת. הוא תמיד דואג לבוא מצוייד בכל מה שצריך, ובדרך כלל אפילו יותר ממה שצריך.
השתיה והכיבוד נכנסו למקרר ואנחנו נכנסנו לבגדי ים ופנינו לבריכה הכמעט ריקה מאדם. המים הצוננים עטפו אותנו, מגוננים עלינו מחום השמש היוקדת בעוצמה לתוך שעות בין הערביים האילתיות.
צל בניין המלון החל לנוע לעברינו וג'וני מילא אותי במילות אהבה רומנטיות ונשיקות קטנות שעשו אותי מאושרת. "הייתי מתחתן איתך", הביט בעיני ואמר מבלי להיות שיכור.
חשבתי על מטומבה, המשרת הנאמן והותיק שלי, ועל מה שהוא אמור לארגן עבורי ועבור ג'וני שלי, בדיוק לפי ההוראות שלי:
1. "אני רוצה סירת מירוץ לארבעה אנשים", אמרתי למטומבה, שלמרות שמו הוא צנום ולבן. "ואני רוצה פינוקים, אלכוהול, דולפינים וכל מה שיש לים האדום להציע בתחום הזה."
מטומבה שתק כמה שניות על קו הטלפון והיה נדמה לי שהוא רושם את מה שאני אומרת.
2. "זה עוד לא הכל", כחכחתי בגרוני בסמכותיות וליטפתי באצבע ארוכה את הסנדל גבוה העקב שג'וני קנה לי, "אני רוצה לעשות רשיון על אופנוע ים. לשניים, כמובן".
ידעתי שג'וני יתעלף כשישמע איזה כיף אנחנו הולכים לעשות, למרות שתמיד כיף לנו יחד, והתרגשות אחזה בי.
"כן..", מטומבה נשמע כמהנהן מעברו השני של הקו, "איזה בירות אתם אוהבים? איזה ויסקי? ולמי את רוצה שאארגן את זה?"
נקבתי בשמות החריפים הרצויים והוספתי "כמה שיותר מהר!"
"אין בעיה, גבירתי!", קיבלתי את התשובה האהובה עליי וחייכתי, מניחה את הפלאפון על השידה בחדר.
שליטה אינה מתבטאת רק בהצלפת שוט או בסימני ציפורניי על עורו של קרבני, יהיה אשר יהיה. שליטה אמיתית מתבטאת גם ביכולתו של הנשלט לרצות אותי אפילו ממרחק מאות קילומטרים, ומטומבה יודע היטב כיצד להעלות חיוך על פניי.
למחרת, בשעות אחר הצהריים האילתיות החמות, אישר לי מטומבה שהשיג סירת מירוץ, לשביעות רצוני.
אספתי את ג'וני, שנראה כאילו גנב את כל השמש רק לעצמו, ממיטת השיזוף הזוגית הגדולה שלנו ועוד צמד חברים, והובלתי אותם למזח הסירות, ששכן בדיוק מתחת למלון שלנו.
ידעתי שמטומבה עשה הכל כדי שהסירה שלנו תגיע עד אלינו, מבלי שנצטרך לנסוע עד לנקודת היציאה שממנה עולים שאר בני ישראל. הערכתי את זה.
ג'וני כבר היה רווי אלכוהול, וגם צמד החברים היה שמח במיוחד, דבר שלא הפריע לכולנו להמשיך לשתות בזמן שסירת המירוץ שלנו מקפצת על גלי הים האדום.
דולפינים סביבינו פיזרו חיוכים שומרי סוד, כנראה מבינים היטב מי הפמליה שהצטרפה למים שלהם. רועי, בעל הסירה, הקפיד להסב את תשומת ליבנו לפרטים מעניינים ואף טרח לספר שיש בבעלותו רפסודה ענקית בלב ים.
אני מודה שלא התרשמתי מהסיפורים, אך כשקרבנו אל הרפסודה – הבנתי היטב על מה מדובר. משטח ענק המשתרע על פני מאה מטרים צף בין גלי הים, במרכזו ניצב בר שתיה גדול ובדפנותיו פוזרו כמה כסאות ומיטות שיזוף, שכאילו חיכו רק לנו.
הדבר הראשון שעשינו היה להשכב על מיטות השיזוף, כאשר כוסות משקה בידינו וסיגריות דולקות בין אצבעותינו. הרגשתי שאני נמצאת במקום הכי גבוה בעולם, כל גחמותיי נענות עוד לפני שאני מבטאת אותן, כל מאוויי מתגשמים בשלמות ובדיוק מופתי, כפי שאני אוהבת.
ג'וני כירבל אותי בתוך זרועותיו הבלתי נגמרות וריחו נמהל בריח הסיגר שלו, שלמדתי לאהוב ובריח הים, שילוב שהביא אותי לאופוריה בלתי ניתנת לתיאור. צמד החברים שלנו שתה, עישן וחייך, ובאופן כללי, נראינו כולנו כאילו הרגע נחתנו מכוכב אחר, בו אין ים, אין סירות מירוץ ואין רפסודות. כאילו רק עכשיו הגענו לעולם – והוא מלא בכל טוב, כיד המלך, או אם תרצו, כיד המלכה.
לאחר זמן בלתי נספר, קרב אלינו רועי ובידיו מסכות ושנורקלים והציע לנו לצלול לתוך השונית המדהימה שמתחתינו.
ידעתי היטב שאם נוהגים – לא שותים, אבל מי אמר שאם שותים אי אפשר לצלול לתוך הכחול העמוק הזה??
שקט עטף אותי כאשר קפצתי לתוך המים. דולפינים שחו ממרחק, דגים וקיפודי ים מצאו ביתם בין האלמוגים הלבנים, סלעים צבעוניים ומתאבנים אחרים התקבעו מתחתינו בשלל צורות פתלתלות שפיסל בהם הים ואפילו כוכב ים חמקמק אחד חיכה שאבחין בו בתוך החול הרך.
למרות גודלו העצום, שחה ג'וני בזריזות ונראה כאילו הוא נולד במים. דולפין ענק שלי, חייכתי בתוך מסיכת הצלילה שלי, מעריצה את עוצמתו של הגבר שלי.
כן, אני שולטת. ומה זה אומר? זה אומר שאני דומיננטית, יודעת מה אני רוצה, לא מפחדת להגשים את מהות חיי, לא חוששת מ"מה יגידו" או מ"מה יחשבו", יודעת ושלמה עם מי שאני, על כל גווני, על כל המורכבות שלי, אך עם זאת, מבינה בהחלט ששליטה היא עניין מאוד שיווני. אני רק צד אחד של מטבע השליטה. מנגד נמצא הנשלט, שיודע תמיד את מקומו, יודע תמיד לרצות אותי, יודע תמיד לפנק אותי, מכיר את מי שאני וסוגד לי, לא כי החזקתי שוט ביד, אלא כי הוא מצא שאני בהחלט ראויה להערצה. ועל כך – אני מעריצה אותו בחזרה.
אנחנו "יינג ויאנג", משלימים אחד את השני, מרכיבים תמונה מלאה, כל אחד בתכונותיו, כל אחד ביכולותיו, כמו ערפדים הנהנים להתפאר אחד בשני, לקשט אחד את השני..
אולי היה זה האלכוהול, אולי ג'וני ואולי המים הרכים שעטפו את גופי הכמעט עירום והמתבונן בכל היופי התת מימי הזה, נותנים לזמן לחלוף כמעט בלי שארגיש.. עלינו בחזרה מעל לפני המים, מתנשפים קצת ומחייכים הרבה וחזרנו למיטות השיזוף שלנו, רק כדי לשתות עוד קצת ולחזור לסירת המירוץ שחיכתה כל הזמן הזה מבלי לפצות פה.
שוב גלים מקפצים תחתינו, בירות מפוזרות בין כולנו ושמחה אמיתית בוקעת מפינו בכל פעם שאנו נרטבים ממים מלוחים שמשפריצים עלינו לסירוגין מבין הגלים.
מבושמים, עלינו לחדר, בו חיכה לנו הג'קוזי שבמרפסת מלא במים חמים וגועשים. ג'וני שלי כבר היה שתוי הרבה מעבר למה שגופו הענק מסוגל להכיל ואני ציחקקתי כשהבנתי שאנחנו שיכורים יותר ממה שחשבנו.
מי הג'קוזי עטפו אותנו, מרקדים סביבנו ומקציפים בחלקם העליון את גופינו העירומים והקרירים, רוחשים סביב ידינו הנוגעות אחת בשני. הרי אדום נשקפו מולינו במלוא הדרם אל מול שקיעה אדמדמה ומפתה.
קישטתי את צווארו של ג'וני בקולר עבה, אשר הדגיש את רוחב כתפיו וצבטתי את פטמותיו קלות. הרגשתי איך אני נרטבת, בלי קשר למים החמימים בהם אנו מתפלשים, מתנשקים, נוגעים, מלטפים ומתמכרים.
התישבתי על דפנות הג'קוזי, נותנת לרוח האילתית החמה ללטף אותי, בעוד ג'וני מחבק את רגליי ומנשק את בטני החשופה והשזופה, יורד מטה מטה, מבלי לפסוח על אף חלק בדרכו את איברי הלוהט.
לשונו היתה חמה יותר מהמים והעבירה בי גלים של צמרמורת ועונג. הרגשתי איך אני מגיעה לסף גירוי שיכולתי לתאר רק כ"איבוד שליטה", אם לא הייתי דואגת תמיד להיות בשליטה, השרירים ברגליי ננעלו, מכורים לקצב לשונו, הכל כך מכירה ויודעת את גופי, עיניי נעצמו כאילו מעצמן ונשימתי הפכה מהירה כשחשתי את פרצי האורגזמה שלי מגיעים, מרטיבים את פיו, נמהלים במי הג'קוזי.
הוא לא הפסיק לטעום אותי, כאילו חיכה לשתות ממני כל טיפה, מתלהב מהאפשרות לגרום לי עונג נוסף.
"אני אוהבת אותך", נפלטו המילים מתוך גרוני השיכור ומוחי ידע שלמרות שאיני מתאהבת לעולם – הפעם ניצח הלב במערכה.

לפני 12 שנים. 12 בנובמבר 2011 בשעה 2:50

הם כולם שואלים עליו..
כולם מתעניינם בו..
לא תיארתי לעצמי שהוא יכנס כל כך חזק לתודעה של כולם...
לא תיארתי לעצמי שהוא יכנס כל כך חזק לתודעה שלי..
הכל כל כך זמני... וכל כך קבוע....

לפני 12 שנים. 30 בספטמבר 2011 בשעה 14:25

מישהו מרכל על החיים שלך? מעולה! סימן שהחיים שלך מעניינים ....
מישהו מחפש בך חסרונות? דבש! סימן שאתה יותר טוב...
מישהו מעליל עליך עלילות ? מדהים! סימן שיש לך סיפורים מרתקים ....
מישהו לא מעיז להסתכל לך בפנים? מעלף! סימן שאתה יפה מידי...
מישהו מדבר עלייך מאחורי הגב שלך? נהדר! זה סימן שאתה לפניו...
תחשבו על זה רק תזכרו....שימו פס על כולם וחייכו אל העולם,
מי שלא מכבד אתכם, לא ראוי לאהבתכם! 😄 ♥♥♥

(*תודה לדן-דן)

לפני 12 שנים. 23 בספטמבר 2011 בשעה 23:30

האהבה הישנה, זאת שברחה לי,
מונחת שם ואף אחד כבר לא נוגע,
מזמן לפני כל הסרטים הפורנוגרפיים,
היה עוד משהו פשוט להתגעגע.

הכינורות המתוקים לא מנגנים לי,
לא אשקר לך שאצלי הכל בסדר,
אין שום פטנטים, העולם נהיה כבר גימיק,
אז בוא ונחזור לאינטימיות בחדר.

בשלט רחוק, מביטה רחוק,
אתה שוב לובש לך חליפה קלה,
ואני תקועה בשמלת חיינו.
בשלט רחוק מביט רחוק,
לא אני לא אניח לך,
עד שהאהבה,
תחזור אלינו.

אתה יודע לא הייתי שרה לך סתם כך,
הנביאים כבר מתו, ואין מי שינבא לי,
חלליות עפות למעלה ולמטה,
פתאום זה שיר געגועים או שנדמה לי...

בשלט רחוק, מביטה רחוק,
אתה שוב לובש לך חליפה קלה,
ואני תקועה בשמלת חיינו.
בשלט רחוק מביט רחוק,
לא אני לא אניח לך,
עד שהאהבה,
תחזור אלינו.

מילים מקוריות: שלמה ארצי (כמובן)
פמיניזציה למילים: אני.

לפני 12 שנים. 11 בספטמבר 2011 בשעה 2:06

הערב השתרך כשבלול אבל קבעתי במועדון עם אנשים שהגיעו מרחוק ואני טיפוס שעומד במילה שלו... בלית ברירה נטשתי את ג'וני בסלון ונכנסתי לחדר, ללבוש את מחלצות הויניל החדשות שלי, מעליהן שמתי חצאית גותית ארוכה ושחורה, לה אני קוראת "חצאית שכנים".
ג'וני הוא היחיד שהצליח להכנס לליבי בחמש השנים האחרונות, שזה קשה אפילו יותר מאשר להכנס למיטתי. ולמרות שאני בטוחה שהוא כליל השלמות ביחס לרמת הגברים שמסתובבים 'שם בחוץ', אני עדיין חושבת שחינוך לעולם לא מסתיים וענישה היא הדרך להשיג תוצאות. בעיקר בערב חמישי, אחרי 'פרצוף תשעה באב' שהתקבע על פניו של ג'וני ששכח שרק אני קובעת ותמיד אני קובעת.
המועדון היה ריק ברובו, ולמעט כמה פרצופים בלתי מזוהים – הכרתי את כולם. טוב, אחרי כמעט ארבע שנות יחצ"נות בליינים המובילים של הקהילה ועשור כבליינית בהם, זה לא מפליא.
מיטל הסקסית ברכה אותי לשלום בנשיקה ואחריה גם הגבוה המקסים שלה, יוסי הביא שתי חתיכות חדשות ושמחתי שהוא תמיד מוצא את מי להביא, צמד הפרחים הגיעו עם עדשות מבריקות וחיוכים וגלית חגגה את יום הולדתה ברחבת הריקודים עם שאר הפמליה...
אלקסיס נופפה לי בידה וסיפרה על הסטודיו החדש שלה, התיאורים היו כל כך חיים ואילו המסיבה כל כך מתה אז הצעתי לה לעבור לשם. היא הסכימה בשמחה ותוך חצי שעה כבר היינו כולנו דחוסים ברכבים בכיוון יציאת איילון הקרובה.
הסטודיו הענק נבנה בבניין משרדים ישן, לא רחוק מהמועדון, ותוך כמה דקות כבר היינו כולנו בתוכו, משתאים מהעיצוב המדהים, מספר החדרים הגדול והמאובזר בטוב טעם ומחדר האוכל שנבנה במיוחד לסעודות מלכים אינקוויזיטוריות...
החדר האפור היה מאובזר מידי לטעמי, החדר הכחול התאים לפטישים מסויימים, אך החדר האדום התאים בדיוק לתוכניותיי.
ג'וני עדיין הסתובב נטול חיוכים והחלטתי שזה המקום והזמן לטפל בעניין; הכנסתי אותו לחדר האדום והוריתי לו להמתין לי שם. הגפתי את הדלת ופניתי למתחם הכניסה – להתאבזר בציוד הנדרש. דורון, החבר של אלקסיס, שאל אותי על הסיפוק בחיי השליטה וכיוון שהוא אינו נמנה בין אנשי הקהילה – השבתי לו באריכות ובסבלנות. כל מתעניין חדש בעולם הפטיש והקינק זכאי לתשובות, ומי טובה ממני בהדרכה? ג'וני יחכה עוד כמה דקות...
כשסיימתי, נכנסתי לחדר האדום כשהציוד הנבחר בידיי ופקדתי על ג'וני להתפשט ולעמוד ליד הצלב הגדול כשישבנו כלפיי.
"פאף!", חבטה אדירה ניחתה על ישבנו וגופו התעוות מכאב. "פאף!", חבטה נוספת ואחריה עוד אחת ועוד אחת, עד השעיוותים הפכו לריקוד קטן שהרטיט את ישבנו האדום.
הוא התחיל להתחנן שאפסיק, אך הצד האפל שבי כבר ניעור ולא ניתן היה לעוצרו.
"מה קרה?", שאלתי במתיקות, "כואב לך, מאמי שלי?"
"כן... כואב...", הוא נאנק, "בבקשה, ממי, די"...
"מאמי???", עוד חבטה ננעלה על גופו הרחב, "לא 'מאמי'. אתה יכול לקרוא לי 'מאמי-גבירתי'!", חייכתי לעצמי וסובבתי אותו כשפניו כלפי.
"כל הערב אתה עושה לי פרצופים! לי לא עושים פרצופים!!", קולי רעם כשסטירה מצלצלת הודבקה אל פניו. עיניו התחננו, פיו רטט ונראה שהשגתי את היראה המגיעה לי.
שלפתי זוג מצבטים מערימת הציוד שהנחתי על השולחן והדלקתי את הנרות – שיבערו קצת וייצרו לי שעווה. "אל תדאג", הרגעתי את הגבר השרירי שלי, שנראה כל כך חסר אונים לידי עד שחשתי גירוי מתעצם בין רגליי, "אני חייבת להרגיע אותך: המצבטים כואבים יותר כאשר מורידים אותם!". בחיוך זדוני הצמדתי את המצבטים לפטמותיו והוא עיווה את פניו.
המשכתי להצליף ולחבוט בו, משחקת עם האביזרים המענים אותו כילדה שקיבלה צעצוע חדש לידיה. כל תחנוניו לא הועילו. הייתי צריכה לפרוק מעליי את הסאדיזם שמופיע אצלי לעיתים רחוקות. רחוקות, אך כואבות.
אחזתי באשכיו וסובבתי אותם, נהנית מהכאב שאני מעניקה לו ומתגרה ממראה פניו הסובלים. "אייי!", עוד סיבוב ומכה על האשכים הבוערים שלו, על פניי מבט מטורף שהפחיד אותו אפילו יותר מהכאב. הנרות כבר ייצרו לי שעווה חמה ונוזלית, אותה שפכתי על גופו הדואב, על פטמותיו הצבוטות, על חזהו הרחב... תענוג! ככל שהכאבתי יותר – כך עיניו התחננו למרגוע, וככל שעיניו ביקשו רחמים – כך נהניתי להכאיב לו יותר.
סף הגירוי שלי הרקיע שחקים, האנדרנלין זרם בעורקיי וחשתי סחרחורת נעימה בעודי משנה את קצב ההצלפות ומשחקת עם רמות הכאב.
"אני יכול לקבל חיבוק?", שאל בקול רועד ושקט בהפוגה קלה שבין ההתעללויות. "בטח", נשמתי נשימה עמוקה, נשימת 'דום-ספייס', הסרתי את המצבטים וגירדתי את השעווה מגופו, "אתה צריך קצת 'אפטר-קאר', מאמי שלי?" חייכתי בחום וחיבקתי את גופו הענק שכאילו ניסה להתכרבל בין זרועותיי. הוא התחפר בתוך חזי כמה דקות, קטן ופגיע, שרירי וגדול, מלוטף ומנוחם ואהוב.
"בעוד כמה דקות תביא את הנרות לאמבטיה", שיחררתי את החיבוק וניגשתי לבדוק את טמפרטורת המים שדאגתי למלא באמבט מבעוד מועד. המים היו חמים מאוד, למרות הזמן שחלף. פשטתי את בגדיי ונכנסתי לכד הגדול, מציבה מאפרה מוגבהת לידי וסיגריה ארוכה מונחת בה.
ג'וני שלי הגיע עם הנרות והציב אותם בפינות האמבט לפי הנחייתי. "עכשיו תזיז את המגבות מהשרפרף", הצבעתי על הדום העץ, "ותניח אותו כאן, לידי". הוא ציית ללא מילה וחיכה להמשך הוראות. "ושב!", הסתכלתי על ההדום שהונח למרגלות האמבט כדי להבהיר את המיקום המדוייק בו עליו לשבת.
שלפתי את רגליי הארוכות מתוך המים החמים והצלבתי אותן קרוב אליו, יודעת שיבין את שפת הגוף שלי, כרגיל, ויתחיל לעסות אותן ולנשק אותן, אצבע-אצבע, כמו שאני אוהבת.
לג'וני יש תכונה מצויינת: הוא יודע לקרוא אותי, יודע מה עושה לי טוב ויודע לבצע את זה בדיוק כמו שצריך.
לאחר העיסוי והסגידה לכפות רגליי, התמתחתי בתוך המים, קמתי והתיישבתי שוב, הפעם על הקרמיקה המוגבהת, רגלי הימנית עדיין בתוך המים ורגלי השמאלית מונחת על דפנות האמבט. "כנס!", הצבעתי על המים והעברתי את מבטי לכף רגלי השמאלית והלחה. ג'וני הבין את הרמז, נכנס למים החמים ונישק את רגלי, מהבוהן ועד לברך, הלוך ושוב לאורך השוק.
"סלחת לי?", שאל בחשש עם חיוך תמים ומתוק. אם יש משהו שיכול לגרות אותי בשניה – זה לראות גבר גדול, שרירי, גברי ומסוקס הנכנע לי, חושש ממני וכל כך רוצה לרצות אותי. זה ממיס אותי, זה מהפנט אותי, זה מחרמן אותי ומדליק אותי. ככל שהגבר גברי יותר ובלתי ניתן לשבירה – כך הכניעה שלו כלפי מרגשת אותי יותר.
"אתה צריך לפייס אותי", עניתי בחיוך, "בוא לכאן ועשה אותי מפוייסת", ידי נגעה באיברי החם כדי להבהיר את כוונותיי. הוא התהפך באמבט וראשו צץ בין רגליי, מנשק ומלקק תוך נסיון למצוא תנוחה נוחה בלתי אפשרית.
כעבור דקות ארוכות של עונג הוחלט פה אחד לעבור למיטה הגדולה שחיכתה מצופה בסדינים חדשים ונקיים, אותם הגישה לי אלקסיס המאורגנת בתחילת הערב.
"תמשיך", נשכבתי על המיטה באלכסון והתמתחתי כחתולה גרגרנית, מושכת את ראשו לשוב אל בין רגליי. הוא יודע בדיוק איך לגעת בי, איך לטעום אותי, איך להרטיט אותי.. איך להביא אותי לסיפוק. לשונו השתרבבה ונגעה בדיוק במקומות הנכונים ועד כמה שניסיתי לדחות את האורגזמה שלי כדי למשוך את הרגע – לא הצלחתי ורעד אדיר אחז בי כשהגעתי לפורקן.
בחוץ נשמעו קולות של הצלפות, כנראה שהחבורה לא נשארה אדישה למתקני הסטודיו המפואר, אשר הזכיר לי מאוד מקומות שראיתי באירופה, אך לא בארץ.
ג'וני בהה בי, מגורה מאוד, מבטו מבקש אישור להגיע לסיפוק.
"נראה לך שאני אוותר עליך?", ספק שאלתי – ספק קבעתי עובדה כאשר משכתי אותו אליי וכבשתי את איברו לתוכי, מכתיבה את הקצב הרצוי לי, נהנית מחיכוכו, גורמת לו להתפתל בין רגליי ולענג אותי עד לפרצי אורגזמה שוב ושוב ושוב..
כאשר חדלתי לרטוט הוא קיבל אישור לצאת מתוכי ולהגיע לפורקן משלו. אני אוהבת להסתכל עליו כשהוא גומר. זרועו הרחבה לופתת את איברו, ביטנו מתכווצת, עיניו נעצמות, פיו נפער ורעד מטפס ועולה בכל גופו עד לעווית הקטנה שמקפיצה אותו ומוציאה מריאותיו אנחה סקסית של סיפוק.
הוא נשכב על גבו, ידו עדיין על איברו, ואני הושטתי כף רגל מטופחת אל פיו ואצבעות יד ארוכות אל אשכיו.
רגלי השניה הונחה על חזהו הרחב, מלטפת את הגבעות המוצקות, פרי עמל של איגרוף תאילנדי וחדרי כושר, וידי המשיכה ללוש ולגלוש בין אשכיו לפי הטבעת שלו.
ידו ליטפה את איברו במכאניות בעודי ממששת את המקומות הכי פרטיים שלו וגורמת לו להגיע לזקפה נוספת. לחיצות ידי העדינות בנקודות הרגישות שלו הביאו אותו לאורגזמה נוספת, רצופה, מענגת ומתישה בו זמנית.
בדים רכים ושקופים של מיטת האפיריון התבדרו בצינת המזגן כשפעימות ליבנו שבו לסדרן.
ג'וני פתח בסדרת וידויים הסטוריים שכנראה חשב שיש להם משמעות בעיני, בעודי נשענת עליו ומלטפת אותו, מחייכת ומרגיעה.
את הציוד ביקשה אלקסיס שלא נחזיר למקומו, כיוון שהיא רוצה לנקות אותו, ולכן היציאה מהחדר האדום כללה רק מקלחת קצרה, התלבשות ובדיקה אחרונה של ג'וני, לוודא שלא שכחנו שום דבר חשוב.
בחוץ פגשנו עוד כמה אורחים שהגיעו בעת שהיינו עסוקים בחדר ושהצליחו להעסיק את עצמם בשאר החדרים. מתקני המקום, ללא ספק, ראו פעילות מגוונת הלילה. אילו רק יכלו הקירות לדבר..
מיטל ישבה על כסא מוגבה באחד החדרים, והיתה סקסית אפילו יותר ממה שזכרתי. אם לא הייתי כל כך עייפה ואם השעה לא היתה מתקרבת לחמש בבוקר, ללא ספק הייתי מזמינה אותה להצטרף לסשן נוסף, אך החלטתי שמיציתי את הלילה ותמיד אפשר להשאיר טעם של עוד ללילות הבאים... "אני חיה את הפנטזיות שלי", מילמלתי בשקט אל אזנו ג'וני.
לילה טוב מיטל, לילה טוב אלקסיס, לילה טוב לסטודיו המפנק ואביזריו המושקעים... לילה טוב ג'וני שלי. שנינו יודעים שאנחנו כאן ועכשיו, שנינו יודעים שזה לא לנצח, שנינו יודעים שלזמן אין משמעות, כמו ערפדים, אוהבים להעריץ אחד את השניה, לחיות מעל לזמן וללא חרטות.