לפני 3 שנים. 16 ביולי 2021 בשעה 12:32
כל התחלה של שיחה היא מבחן. כל כשלון של מישהי שפנתה אלי מיוזמתה אמור לשמח אותי, הצלחתי, ניצחתי, היה קל אפילו. אבל זה לא משמח, זה מראה שקצת יותר אין פה סיכוי ותקווה.
אי אפשר לצפות להמיס אותי ביהירות שברור שהיא ריקה. זה יכול לעשות רושם, אבל לא עלי. אי אפשר להגיד לי שאם אהיה ראויה אקבל מה שאני צריכה. אין בזה היגיון. לא דיברנו, את בכלל לא יודעת מה אני צריכה, אז מי פה הלא ראויה?
אני יודעת שלפעמים אני ישירה או קרה. לפעמים הישירות שלי פוגעת, וגורמת לאנשים לקלל או לשלוח אותי לטיפול פסיכולוגי.
יש לי בעיות, הן לא מתחום הפסיכולוגיה. זאת עוד רדידות בורה ויהירה. במקרים האלה הבעיות שלי דווקא רק עוזרות לי ולא מפריעות.