קו חיים מקביל

האזנתי לפודקאסט של דב נבון ונדב פרישמן שאירחו את קטי גבעוני.

הפעם בניגוד לשטויות שהם מדברים בדרך כלל, זה היה לצלול לסיפור ממש מרתק, לצלול לשני הצדדים שלו. יש לה גם פודקאסט משלה ובקרוב כנראה סידרת טלויזיה.

דברים שהיא אמרה הזכירו לי שאמנם זה לא כמו המצבים שהיא היתה, אבל גם לי מאוד קשה שנוגעים בי בלי שזה יהיה כמו שאני רציתי וכמו שאני תיכננתי בדיוק. אצלי זה קשה במיוחד הקטע הזה.

אבל אי אפשר לתכנן בדיוק, והרבה דברים שעשיתי היו כדי להילחם בזה ולהצליח להיות במצבים כאלה שהצד השני מוביל, או אפילו שהצד השני נראה כמו שהוא נראה (או נראית כמו שהיא נראית) ולא כמו שנתקע לי בדמיון.

אני אוהבת לראות איך נשים מסתכלות עליו ואיך מפלרטטות איתו. לפעמים אני אומרת לו שמישהי מסתכלת ככה, שמישהי מתחילה איתו או רוצה אותו. הוא יודע שאני לא קנאית אבל תמיד הוא מבטל את זה ואומר "מה פתאום", "את סתם מדמיינת", "איזה שטויות". אבל אני מכירה איך נשים מסתכלות ואת שפת הגוף שלהן.

זה לא שמישהי ממש התחילה איתו בצורה בוטה, לא כשאני הייתי איתו. אבל ברור שיש פלירטוטים ונשים שהיו רוצות. לפעמים דווקא בגלל שהוא נשוי ודווקא בגלל שאני שם ורואים אותי וחושבים עלי שאולי אני מוזרה מדי בשביל להיות איתו.

ואז אני מדמיינת איך היא כותבת לי או אפילו יושבת איתי ומספרת לי בחיוך כזה שנהנה לראות אותי בצד הנמוך יותר את הכל, איך היא היתה איתו ומה הם עשו, לאט לאט עם כל הפרטים.

והיא נהנית מזה שאני ככה, אפילו יותר ממה שהיא נהנית להיות איתו.

אתן נכנסות לשירותים במגדל משרדים, מצד שמאל כיורים, מצד ימין שלושה תאים. לאיזה תא תיכנסו ולמה?

היינו בבריכה וילדה אחת לא מוכרת לנו באה ושאלה את הבת שלי "רוצה להיות חברה שלי?"

ובבת אחת נזרקתי אחורה לילדה המוזרה שהייתי.

אחרי הצהריים יבואו אורחים. זה ממש מאמץ בשבילי. זה יתיש לי את הראש כמו שתחרויות באולימפיאדה מתישות לספורטאים את הגוף.

יש ימים שאני לא מסוגלת לשמוע אפילו צליל קטן או דיבור של מילה אחת סביבי.

בימים האלה כל צליל וכל מילה נשמעים לי כמו רעש של צרחות של מאות ילדים.

יש דברים שנועצים את הזיכרון חזק, נגיד שיר מסויים שהיה שם או ריח חזק.

היום פתחו פה ברחוב סתימה בביוב. לא כל הריחות של ביוב הם אותו דבר. אבל פתאום זה היה הריח המדוייק ההוא. כל הזיכרון שהייתי עם מישהי לפני המון שנים עלה הכי חד ומדוייק כמו סרט שמעלים את הקובץ ומנגנים.

אז עכשיו אני שותה יין ומריחה את עצמי.

1. כשאתם מגיבים פה בבלוג תגובה מתחכמת או סתמית מה אתם מנסים לעשות? להרשים? להצחיק? להרגיז? זה כל כך מיותר ומבייש.

2. מישהו אמר בצ'ט שזה לא מנומס שאני לא עונה. אני חושבת שזה הרבה יותר לא מנומס שלא מכבדים, כשפונים אלי בלי לקרוא את הפרופיל, או יותר גרוע - פונים ואומרים "קראתי את הפרופיל ובכל זאת אני פונה".

בעלי שמח כי הקבוצה שהוא רצה ניצחה בגמר של היורו. אמרנו שאם היא מנצחת אני יורדת לו, ואם היא מפסידה אני יורדת לו והוא מספר לי על סקס עם מישהי אחרת.

אז קצת הפסדתי.

לפעמים אני עושה תחרות מה יקרה קודם, הבקבוק ייגמר או אני ארדם.

לא יודעת מה בעצם התחרות פה.

ובכל מקרה אני מרמה כי אני מתעוררת בלילה ושותה את מה שנשאר.