לפני שנתיים. 7 באוגוסט 2021 בשעה 6:31
תמיד בסרטים האמריקאיים איבוד הבתולין הוא משהו נורא מיוחד, וחייב להיות עם משמעות, ובנות מחכות שזה יהיה "נכון" ומתאים ורומנטי, שיהיה עם "משמעות".
היו לי חברות כאלו, וגם אני בהתחלה נסחפתי למחשבה הזאת, וזה בעצם כמו קמפיין שיווקי משכנע כזה, כל הערכים שמדביקים לזה, כאילו זה "המותג" של איבוד הבתולין. זה עובד כמו מיתוג.
אני בשלב מסויים אמרתי זהו אני מנסה, אני עושה, בלי מחשבות על העומק המזוייף. היה קל לי להתנתק מהרגשנות.
ככה גם ניסיתי עוד דברים. פשוט ניסיתי.
ועכשיו אני אחרי יותר מחודש של גירויים בלי לגמור ואני פתאום חושבת אולי צריך את הרגע הנכון, אולי המקום הנכון, לא לעשות מזה סתם, לא למהר. אבל לא בגלל רגש כמו בבתולין אלא כי פיזית זה יהיה פחות מוצלח אחרי כל בניית המתח.