פעם כשהילדה שלי היתה בגן בתינוקיה, הגעתי לקחת אותה וראיתי אמא אחרת שבאה לשם והיא נראתה דומה בדיוק למישהי שלפני שנים כשהייתי צעירה היתה נפגשת איתי לזיין אותי.
כשראיתי אותה לרגע הפסקתי לנשום והרגשתי שאני מחליפה צבעים כמו בסרט מצוייר ומזיעה. ברור שזאת לא היתה אותה אישה (גם בגלל הגיל וגם בכל זאת המראה לא היה בדיוק בדיוק), אבל היא נראתה ממש דומה. זה קורה לפעמים בעולם שאנשים לא קשורים הם מאוד דומים. בתיכון תמיד צחקנו על זה שהמורה לכימיה והמוכר במכולת ברחוב ליד נראים כמו תאומים שהפרידו אותם כשהם נולדו, והם הלכו בחיים במסלולים שונים.
אז כל פעם הייתי מסתכלת על האמא הזאת במבט כזה שמנסה לראות איפה היא דומה ואיפה ההבדלים, אבל מנסה שהיא לא תבחין שאני בוהה בה כמו מוזרה.
ולפני כמה ימים ירדתי מאוטובוס ליד הבית וראיתי אותה יושבת באיזה משרד תיווך בדרך מהתחנה הביתה. היא חייכה אלי ואני לא יודעת אם חייכתי או שוב בהיתי בה במבט המוזר הזה. מאז כל פעם שאני יורדת מהאוטובוס אני מסתכלת לשם והיו כמה פעמים שהיא היתה שם ושוב חייכה אלי, ולמרות שאני יודעת שזאת לא ההיא מפעם, כל חיוך כזה עושה לי דפיקות לב ודמיונות עליה.