יש לי שכנה שהולכת באופן קבוע להפגנות, כל שבוע. היא עם דגלים וחולצות ומגאפון ונראה לי שהיא סוג של אחת המובילות והמארגנות שם.
אנחנו לא ממש בקשר, קורה פעם בכמה זמן שאני רואה אותה במדרגות ויש שלום שלום כזה מנומס.
אבל בפעם האחרונה שהיא חזרה מההפגנה במקרה יצאתי וראיתי אותה נכנסת לבניין, והשלום שלה היה הרבה יותר אסרטיבי, עם חיוך, ופתאום היא באה וחיבקה אותי. היא היתה מלאת אדרנלין כזאת וזה היה כל כך שונה מאיך שתמיד ראיתי אותה. הרגשתי את הנשימות שלה חזקות כאלו מהגוף שלה, וממש יכולתי גם להרגיש עליה את הזיעה של כל המאמץ והאנרגיות שהיו לה כל הערב. זה נשמע אולי מגעיל להתחבק עם מישהי כשהיא ככה, אבל לה לא היה אכפת, ואני בשניה אחת יכולתי להרגיש שכבות שלמות של זיעה שהתייבשה והתמלאה שוב, כמו שכבות שארכיאולוגים מוצאים באדמה וכל שכבה מספרת משהו אחר.
כל המחשבות האלו רצו לי בראש ממש בשניה אחת, ולמרות כל הזיעה וזה שכל המצב הזה מוזר ולא רגיל רק רציתי שזה יימשך, כדי שאני אוכל להמשיך לחשוב ולהבין יותר עד הסוף בלי שזה ייקטע לי.
בסוף היא המשיכה הביתה, ובעצם אני אומרת "בסוף" אבל זה היה אובייקטיבית זמן קצר.
ובגלל שהמחשבות נקטעו לי אני ממשיכה לחשוב, ומה שקורה לי במצבים כאלה שלא הספקתי לחשוב על הסוף ולעבד ולהבין זה שהמחשבות מתחילות להיות קיצוניות יותר, כאילו לבדוק גבולות של לאן הסיטואיציה היתה יכולה להתפתח.
וזה תמיד מגיע למצבים שיכולים להשמע קיצוניים או אפילו מגעילים בהקשר אחר.
יש לי מאז פנטזיות מיניות ונכנעות עליה עם כל הזיעה שיש לה בכל פינה בגוף.
