סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Anything Goes

In olden days a glimpse of stocking
Was looked on as something shocking,
But now, heaven knows,
Anything Goes

- Cole Porter

תנו לי צומי, בבקשה.
לפני 4 שנים. 28 באפריל 2020 בשעה 7:27

יום אחד שינוי נורמות חברתיות לא יהיה כזה ביג דיל. 

 

כמו רפואה - פעם זה היה כזה מסתורי ולא מובן ואקראי ושדים ורוחות, עם הזמן צברנו ידע קולקטיבי על גוף האדם והבנו איך העסק עובד, אנחנו יודעים להבדיל בין חיידק לנגיף ולקבע שבר וכל זה. ידע שפעם היה נחלתם של יחידי סגולה הוא היום אלמנטרי. רק לפני 300* שנה רופאים לא ידעו למה צריך לשטוף ידיים והיום כל ילד יודע מה זה פולידין ופלסטר ולמה צריך אותם. 

ככה זה יהיה גם עם שינויים חברתיים. 
פעם אנשים לא העלו בדעתם שאפשר לשנות מוסכמות. או שהעלו אך חשבו שזה תהליך מורכב ומסתורי עם המון ניואנסים עדינים. אנשים הסתכלו על העולם סביבם וחשבו "ככה זה וזהו". המהפכה הפמיניסטית, למשל, בתחילת דרכה נאבקה לא רק בתפיסה שנשים לא יכולות כל מיני דברים ספציפיים כמו פוליטיקה או רפואה, אלא בעוד משהו, עמוק יותר - התפיסה שתפקידי מגדר הם דטרמיניסטיים ולא ניתנים להשפעה רצונית ויזומה (שובניסטים מודרנים בעיקר מדברים על כך ש"לא רצוי" שנשנה את הסדר החברתי, פחות על כך שזה בכלל לא אפשרי. הם עדיין ישתמשו בשפת ה"לא אפשרי" אבל יתכוונו לכך שהנסיון להשוות זכויות בין מגדרים הוא לא טוב או נדון לכישלון, יותר מאשר לכך שלא אפשרי בכלל לנסות. הם רואים מול העיניים שלהם נשים שעומדות בראש מדינות. הם יטענו שזה לא טוב, אך יתקשו לטעון שזה ליטרלי לא אפשרי). 

אבל כמו בכל דבר, האנושות צברה קצת נסיון, ועם התרגול התחלנו להבין את הקונספט:
זיהוי מוסכמה פסולה >> הסברה + חקיקה >> אכיפה >> הציבור מתרגל >> ההרגל הופך למוסכמה. 

עשינו את התרגיל הזה בהצלחה עם עישון (תוך שנים מעטות הלגיטימציה החברתית לעשן במקום סגור עברה מכמעט 100% לכמעט אפס), אנחנו עושים אותו כרגע בהצלחה מסויימת עם אפליה ונגישות, ועם הנסיון אנחנו מבינים שהנוסחה הזאת עובדת די סבבה ואפשר לגשת לכל מוסכמה חברתית, להפעיל עליה את אותה הנוסחה ולהנות מהתוצאות (תרגיל מחשבתי: אם תקום תנועה חברתית נגד גידול חיות מחמד, אפשר עם אותה הנוסחה להעביר את האנושות ממצב שכלבים הם חלק אינטגרלי מחיינו למצב שגידול כלבים נחשב לא מוסרי. אם תקום תנועה כזאת, הויכוח בהכרח יהיה על האם כדאי לאנושות לותר על ביות חיות ולא על האם זה אפשרי. אנחנו כבר יודעים שהכל אפשרי, זה לא עומד לדיון בכלל). 
שמתם לב שבשנים האחרונות דיונים מוסריים הולכים ומתרחקים מהמצוי ומתקרבים לרצוי?


יום אחד, כל ילד יבין את המבנה הטכני של מוסכמה חברתית, לכולם יהיה ברור איך משנים מוסכמות כמו שברור לנו איך מחשבים 2+2, והשיח החברתי יתמקד רק בשאלה מהן המוסכמות הרצויות, ונזנח לחלוטין דיונים על "האם שינוי המוסכמה בכלל אפשרי". הדיונים האלה בכל מקום עכשיו והם שלב מעבר. זה יחלוף. מה שכבר מובן לחלק מהאנושות, יהפוך ל- common knowledge. ובכל פעם שנזהה מוסכמה גרועה ונצליח לגייס מסה קריטית של תומכים שיסכימו לשנות אותה, אז פשוט נשנה. נזדקק לויכוחים בשביל לגייס מסה קריטית, אבל לא נזדקק לויכוחים על האמצעים או הריאליות. זה יהיה כמו דיון על ארכיטקטורה. 

I AM** CALLING IT. 


*כן אני יודעת שזה פחות מ-300 אבל אין לי חשק לחפש מתי בדיוק הייתה כל תגלית אז זרקתי מספר גדול שבטוח מכסה את זה. גם 300 שנה זה מעט מאד זמן מתוך ההיסטוריה וזה מוזר לחשוב שאנשים הבינו איך מחשבים שטח של משולש לפני שהם הבינו שרחיצת ידיים מאטה התפשטות מגיפות. וזה בכלל לא חשוב לפואנטה של הפוסט, הדוגמה היא אקראית, אז ה"בערך" אפילו עדיף פה).

**אם אני הראשונה שהכריזה על כך חגיגית אז כפיים לי. אבל נו, באמת. הפניות לאילנות גבוהים שאוכל להיתלות בהם יתקבלו בשמחה רבה. 

השוקע - אבל אין דבר כזה מוסכמה רצויה, תמיד יהיו דיעות לכאן או לכאן.

אני חושב שמה שהולך ומתפתח זה שני דברים - ההבנה שדברים רבים שהנחנו שהם "ככה" הם לא "ככה" אלא זו מוסכמה ( או למעשה קונסטרוקציה), וההכרה שיש יותר מדרך אחת לכל דבר, כמו נניח יותר ויותר אלטרנטיסה לזוגיות המונוגמית
לפני 4 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - בטח שיש. דוגמת העישון נראית לי מאד פשוטה: הייתה מוסכמה לפיה עישון בציבור זה נורמלי, ואז הרבה אנשים רצו מרחב ציבורי ללא עישון, הפעילו את הנוסחה, והיום זה לא נחשב דבר מקובל או ראוי לעשן ליד אנשים שלא נהנים מזה.

אני חושבת שכמו שהבנו שדברים מסויימים הם לא "ככה זה" אלא מוסכמות (וככאלה הן ניתנות לשינוי), בקרוב נבין גם שמוסכמות הן לא "פשוט ככה" והן לא רק שנוצרות ומתשנות מעצמן, אלא שאנחנו יכולים להחליט באופן רצוני לשנות מוסכמה. דוגמה פחות לקונית מהעישון - "מותר וראוי להרביץ לילדים" - פעם נחשב נורמלי, היום מוקצה - איך זה קרה? תהליך מורכב ומקרי שקרה מעצמו? לא, מישהו כפה על המוסכמה להשתנות על ידי חקיקה וחינוך. נעשה שינוי באופן שבו אנשים נורמטיביים מתנהגים והוא נעשה באופן יזום ומתוכנן. הטענה שלי היא שיום אחד יהיה ברור לכולם שזה בעצם לא כזה מסובך ואפשר לעשות את אותו המהלך עם כל דבר שלא מוצא חן בעינינו.

אני חושבת גם שאתה יותר התייחסת למוסכמה כקונסטרוקציה ואני יותר התייחסתי למוסכמה בתור "מה שנחשב לגיטימי" או "הדרך שבה אנשים מתנהגים". מוסכמה בתור תיאור של הראוי.
לפני 4 שנים
השוקע - אני מבין, אבל את בוחרת בדוגמאות הקלות.

מה שאת קוראת לו שינוי מוסכמה הוא בעצם החלטת הרוב להגדיר מוסכמה חדשה, ואין לך שום ערובה שזו מוסכמה נכונה יותר מהמוסכמה הקודמת.

לפני 4 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - נכון, אני בכוונה בוחרת דוגמאות קלות, בשביל להיות קלה להבנה ובשביל השדוגמה עצמה לא תהפוך להיות הנושא. אין לי התנגדות לזרום עם דוגמה אחרת שתבחר, כל עוד מובן שזה כנראה יהיה דיריילינג, כי נתחיל להתעסק במידת ההתאמה של הדוגמה ולא בנושא המקורי :)

לגבי המשפט השני שלך - כן, בדיוק! זה בדיוק מה שאני אומרת! זה בסך הכל דבר מאד פשוט - להבין שמוסכמות חברתיות הן לא determined אלא יש לנו תמיד את היכולת ליצור ולבטל אותן כאוות נפשנו, ככל שנצליח להסכים על מהי אוות נפשנו. אכן אין לי שום ערובה, אני חושבת שזכות הקיום של מוסכמה חברתית לא נובע בהכרח מ"עד כמה היא טובה" (כי זה מחזיר אותנו לדיון מעגלי ואינסופי על האם היא טובה), אלא מכך ש*רוב הציבור מסכים* שהיא טובה. אני בעצם עונה פה לאיש הקש שאומר "זה לא נעים אבל אין מה לעשות, ככה זה". אני תמיד אגיד שלהיפך, אם זה לא נעים אז אין בעיה, אפשר להחליף.

אולי זה כל כך מובן לך מאליו שלא חשבת שעל זה כל החפירה :) בתכלס, הפוסט מורכב מבערך 10% של מה שאשכרה התכוונתי לומר מלכתחילה ו-90% הגיגים אקראיים שעלו לי בראש תוך כדי כתיבה ולא טרחתי לסנן. זה בדרך כלל המצב בבלוג הזה :)
לפני 4 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - סליחה, אני מבינה שב"דוגמאות קלות" התייחסת לתשובה שלי אליך, אז אחזור רגע לתגובה הראשונה שלך:
כשאני טוענת שיש דבר כזה "מוסכמה רצויה" אני לא טוענת שעבור כל מוסכמה בעולם ניתן לקבוע אם היא רצויה או לא, אלא רק ש"מוסכמה רצויה" יכולה להתקיים.
נתתי את דוגמת העישון בדיוק בגלל שהיא קלה, אבל הנה, דוגמה יותר אקטואלית:
כשאני אומרת "אני רוצה שטיפול בילדים יתחלק באופן שוויוני בין כל המגדרים", תמיד יהיה מישהו שיענה "את לא יכולה לרצות את זה, כי זה לא אפשרי. טיפול על ידי נשים הוא חלק מהסדר החברתי, אי אפשר לשנות את זה". בעיני זו פשוט שטות. ברור שאפשר לשנות את זה *אם רוצים*. אם אנחנו רוצים חברה עם שוויון מגדרי אז עלינו ליצור חברה כזאת (אפשר להתווכח על הדרך). אם אנחנו רוצים חברה עם תפקידי מגדר מובחנים, אז אפשר להשאיר את מה שיש. אבל כך או אחרת אני רוצה שלפחות נכיר בכך שהדיון הוא על "איזו חברה אנחנו רוצים", וכשמישהו אומר "זה לא שאני רוצה חברה כזאת, אבל זו המציאות ואין מה לעשות" זו או בורות או דמגוגיה.

אני חושבת שיגיע מתישהו שלב שבו לא נצטרך לנהל את הויכוח הזה, כי ההבנה הזאת תהפוך להיות סתם דבר רגיל. כמו שרובנו לא נאלצים לנהל ויכוחים רציניים על האם העולם עגול או שטוח.
לפני 4 שנים
מאמא קפיץ - לא קיים אצלך חשש שמה שהוכרז כ"פסול" הוא לא באופן מוחלט כזה, אלא רק לדעת חלק מהאוכ'? כלומר, זה לא מה שאנחנו רואים עם הגזענות והאלימות שמתחזקות בכל העולם מבחינה מדינית?
לפני 4 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - בטח שקיים.

אני לא חושבת שאפשר להגיע למצב שכולם-כולם מרוצים (או שכן? חזון אחרית הימים), אני חושבת שנמשיך להתווכח על מה המצב הטוב והרצוי, אבל נבין יותר טוב על מה אנחנו מתווכחים בכלל, ונתרכז יותר בדיון על איך אנחנו *רוצים* שהחברה תיראה ופחות נתעסק בשאלה איך *אפשרי* שהיא תיראה. כי לכולם כבר יהיה ברור שהחברה נראית כמו שמעצבים אותה, ושאין מניעה טכנית להמציא מוסכמות חדשות, אם רוצים.

עדיין תהיה לי הבעיה של לשכנע אנשים שהרעיונות שלי טובים, אבל לפחות לא אצטרך לשכנע אותם שהדיון בכלל רלוונטי.

דרך אגב, גזענות ואלימות דווקא הולכות ויורדות ככל שהידע הקולקטיבי עולה, וכבר זמן מה שהן בשפל היסטורי. יש פה ושם קפיצה בגרף ברמה המקומית, אבל כשמסתכלים על כל העולם ועל תקופה של כמה מאות שנים רואים ירידה מתמדת שנמשכת עד היום. זה לא נראה ככה כי במקביל גם המודעות שלנו אליהן עלתה מאד וממשיכה לעלות.
לפני 4 שנים
זאלופון​(שולט) - יש דברים שהם מוסכמה חברתית ניתנת לשינוי ויש דברים שאינם כאלה. לא תמיד קל להבחין ביניהם, וההבחנה הזו בנוגע לדבר זה או אחר היא מוסכמה חברתית כשלעצמה. הקומוניסטים טענו שניתן ליצור "אדם חדש" שהסולידריות שלו עולה על אנוכיותו ויצרו שיטה שהוכיחה ש"האדם החדש" מגיב בדיוק לאותם תמריצים כמו "האדם הישן".

בעיניי החלק המרתק ביותר בתהליך הוא ההתנגדות לשינוי. כאשר אמצעי ההסברה העיקריים (תקשורת ותרבות) ובתי המשפט נמצאים בשליטת צד אחד ובכל זאת הציבור נסחף לפעמים לצד השני, כמו שקורה בישראל ולא רק בה. מה קורה שם? איזה כוח מצליח לעמוד כנגד האמצעים האדירים של הנדסת תודעה?
לפני 4 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - תן דוגמה. מה מצליח לעמוד בהנדסת תודעה?

(על שאר דבריך אין לי מה לומר כי בגדול מסכימה. הטענה שלי לא הייתה שכוחה של הנדסת תודעה יעלה או ירד משמעותית אלא שלכולם יהיה ברור מה זה ואיך זה עובד).
לפני 4 שנים
זאלופון​(שולט) - הדוגמה שעולה לי לראש היא של הגירה באופן ספציפי וגלובליזציה באופן כללי. גם כאן וגם כמעט בכל מקום אחר התקשורת, האקדמיה, אנשי התרבות והרוח ובתי המשפט תומכים ללא סייג - ובכל זאת הציבור חושב אחרת. באירופה עולים כוחות שמתנגדים להגירה ולאיחוד האירופי. בארה"ב עלה טראמפ. אצלנו מחוץ למובלעת תל אביב רבתי יש לאומנות והתנגדות גורפת להגירה. האם זה בגלל שתותחי הנדסת התודעה לא ירו מספיק פגזים או אולי להיפך, זו תגובת נגד למתקפה שלהם?
לפני 4 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - אני לא בטוחה שהבנתי אותך. התכוונת שאנשי אקדמיה, משפט וכו' חושבים שהגירה מטיבה עם העולם ובשטח אנשים מתייחסים חרא למהגרים?
אם כן אז כן, תותחי התודעה לא ירו מספיק פגזים. נראה לי שהם לא ירו אפילו פגז אחד, האמת. אולי כמה עפיפונים.
בתור התחלה, לא שמתי לב שיש בכלל תמיכה רחבה כמו שתיארת. לא התקיים התנאי הראשון - מסה קריטית של הסכמה.
בתור המשך, לא ראיתי בכלל נסיון רציני לאכוף את "המוסכמה הרצויה", גם אם אכיר בעצם היותה רצויה. הנוסחה לא הופעלה:
זיהוי - האם מישהו הגדיר איזו מציאות בדיוק אנחנו רוצים ליצור? מה המטרה? איזה סטטוס קוו אנחנו רוצים להשיג?
חקיקה והסברה - האם מדינות/ארגונים שמו את המטרה הנ"ל בעדיפות גבוהה והקצו משאבים עבורה?
אכיפה - האם נעשה מאמץ כלשהו לכפות על אנשים להתייחס יפה למהגרים גם אם לא מתחשק להם?
התרגלות - אין, כי לא יצרנו אותה.

הדוגמה היחידה שעולה בדעתי שבה כן היה נסיון כזה הוא עליה לישראל. ממשלת ישראל בשנותיה הראשונות שמה קיבוץ גלויות כמטרה מוצהרת והקדישה הרבה משאבים למימושה. לאורך השנים ממשלות הקצו משאבים להסברה על החשיבות שבקליטת עליה. זה עבד חלקית - הרבה אנשים השתכנעו בחשיבות שבקליטת עליה ורוב האנשים מרגישים שיש להם לגיטימציה להעיר ולנזוף במי שלא תורם לכך. כשאני רואה מישהו מסרב לעזור לעולה חדש אני יכולה לומר "איך אתה לא מתבייש! חובה עלינו בתור ותיקים לעזור לעולים חדשים להשתלב בחברה!" ולהרגיש מוסרית לאללה. להרגיש ש"יש לי גב" מהמדינה ומהקהילה. המוסכמה נוצרה.
אבל היא לא חזקה כמו "חובה ללבוש תחתונים לפני שיוצאים מהבית" כי ההסכמה בציבור לא רחבה באותה מידה, והאכיפה יותר חלשה - לא בכל פעם שיתפסו אותנו מפרים את המוסכמה יהיו השלכות (כלשהן, לא בהרח חריפות. יכול להיות גם "נו נו נו"), בניגוד למקרה התחתונים.
קיצר אני חוזרת לתשובה הקצרה הראשונית - כן, זה תמיד כמות הפגזים. אם השינוי לא הוטמע, זה כי תהליך ההטמעה לא התקיים או שהיה רשלני.
לפני 4 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - תראה מה קורה בכתות, למשל. אפשר לשכנע בן אדם לשתות רעל (ולהאמין שהוא עושה זאת מרצונו החופשי) אם משתדלים מספיק.
אנחנו הרבה יותר גמישים ממה שחלקנו רוצים לחשוב.
לפני 4 שנים
זאלופון​(שולט) - לשם פשטות אצמצם לסוגיית המהגרים בלבד, ורק בישראל: האם יש לפתוח את הגבולות להגירה פנימה או לסגור אותם ואף לשלוח מהגרים בחזרה לארצות מוצאם. מהו הדבר הטוב והראוי. אם בודקים באקדמיה, בתקשורת, בין אנשי תרבות או בפסיקות בתי המשפט (כולל שתיים של בג"צ מהתקופה האחרונה), המסר הוא חד משמעי: צריך לפתוח את הגבולות להגירה ומי שחושב אחרת (למשל, שפי פז) הוא גזען שצריך להוקיע. כשאומרים "הסברה", הגופים הנ"ל הם התותחים הכבדים. הם אלו שמעצבים את התודעה ואוכפים אותה, מגדירים מה נכון, מתווכים את המציאות. הם אלו שאמורים ליצור את המסה שמשנה את המוסכמה.
ועדיין, הסקר הראשון שמצאתי בגיגול זריז של המילים "סקר מהגרים אפריקה" העלה ש-73% מהישראלים מתנגדים להגירה. זה אחוז עצום, ובסוגיה שנמצאת עמנו כבר לא מעט שנים, ושאמנם לא זכתה לבולטות של מאבקים אחרים אבל היא בהחלט נוכחת.
נכון שאין מסה אדירה שתומכת בהגירה והמדינה לא התגייסה לטובת הנושא בכל כוח הכפייה שלה, אבל ברגע שהדברים הללו קיימים הרי שהשינוי כבר לפחות "חצי הושג". השאלה היא איך נוצר השינוי מלכתחילה, או מה מצליח לבלום אותו למרות שכל סוכני שינוי התודעה עושים במלאכה.
לפני 4 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - בדיוק זה: היעדר הסכמה. הציבור הרחב לא תמיד קובע, אבל הוא גדול. חסרה המסה הקריטית. שינוי תודעה דורש נכונות ושיתוף פעולה, או אכיפה ממש ממש אגרסיבית. שניהם יכולים לעבוד, אבל פה אין לך אף אחד מהם.

גם ההסכמה שאתה מדבר עליה לא מספקת בעיני. אחד, המטרה לא מסומנת בצורה ברורה. יש לך עמדה מוסרית של אנשי אקדמיה, ויש לך פסיקות בימ"ש מקרה לגופו, אבל אין תיאור ברור של המציאות שנרצה ליצור. איך אנחנו רוצים שהמציאות החדשה תיראה? יכול לנסח בפורמט פוזיטיבי?

שניים, קובעי המדיניות לא בצד שלך בכלל. נשיא ארצות הברית (ארץ גדולה עם השפעה תרבותית ניכרת על ארצות אחרות) מנהל ממש תעמולה נגד קליטת מהגרים שוויונית.
יש שרים בממשלת ישראל שמאמינים בכל ליבם שזה מוסרי ונכון לגרש מהגרים.
קראת לבתי משפט ואנשי רוח "התותחים הכבדים" אבל זה לא נכון (לראיה, דעת הקהל שונה מדעתם). התותח הכבד הוא הממשלה. לא סתם אמרתי "הסברה וחקיקה" בנשימה אחת, כי הנוסחה לא עובדת בלי החקיקה. אפשר לנהל מאבק על דעת קהל, ואפשר גם להוביל בו, אבל הנצחון תמיד יתבטא בחקיקה.

יש כמובן עוד דרכים לשנות דעת קהל, אבל לא באופן כה מתוכנן.

התשובה הפשוטה לשאלה שלך היא שלא כל סוכני שינוי התודעה עושים במלאכה. חסרים להם אנשי מפתח והם לא מאורגנים.
לפני 4 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י