כשהייתי קטנה נהגתי להחמיא לאנשים זרים ברחוב. הייתי יכולה לפנות לאדם זר משום מקום ולהגיד שהשמלה או התסרוקת שלו מאד יפה בעיני, למשל. התוכן אף פעם לא היה משהו רע, עשיתי את זה מתוך חביבות, ומן הסתם כי הייתי ילדה קטנה ולא הבנתי עד הסוף קודים חברתיים. אבל אמא העירה לי שזה לא יפה.
אני חשבתי שזה כן יפה. חשבתי שזה מקסים כשזרים מפרגנים זה לזה, חשבתי שזה כיף לקבל מחמאה כנה ככה סתם משום מקום ובלי קשר לכלום, וחשבתי שכמו שאומרים "אם אין לך משהו טוב להגיד אז עדיף שתשתוק" אז אפשר גם לומר שאם יש לך משהו טוב להגיד, אז חבל שתשתוק.
אבל אמא הסבירה לי שזה לא מנומס, כי אמנם הכוונה שלי חיובית אבל בצד השני הדבר הראשון שהאדם הזה מרגיש הוא שפלשו לו למרחב האישי. והוא יותר מתבעס מהפלישה הזאת ממה שהוא עשוי לשמוח על המחמאה. כמובן שלא כל אחד, כמובן שכל אחד וטעמו האישי בעניין הזה, אבל זה בדיוק העניין - מדובר באנשים זרים שאין לי דרך לדעת אם זה נעים להם, ובאופן כללי זה לא יפה לדווח לאנשים מה דעתי עליהם אם אף אחד לא שאל אותי. אחד יכול להנות מזה, אחר יכול לחשוב "מי שאל אותך בכלל". גם אם דעתי חיובית, יש משהו מציק בעצם זה ש"נדחפתי" למקום שלא הוזמנתי אליו. רוב האנשים לא אוהבים להרגיש שבוחנים אותם ומחלקים להם ציונים. זה לא אומר שאי אפשר אף פעם לזרוק מילה טובה למישהו, אבל יש לעשות זאת ברגישות, ולא להניח שרק בגלל שמתחשק לי להחמיא זה בהכרח אומר שזה לגיטימי באותו רגע. יש לקרוא את הסיטואציה ולשאול את עצמי אם זה מתאים עכשיו ואולי השיקול המכריע הוא שאף אחד לא שאל לדעתי. ורק אם שקלתי ובטוחה שזה במקום, אז אפשר.
(אני לא יודעת אם אי פעם באמת הטרדתי מישהו. אולי כשילדה קטנה עושה את זה זה חמוד ולא מטריד. אבל מן הסתם מה שעניין את אמא זה ללמד אותי כללים גלובליים של איך ראוי להתנהג).
ועכשיו שאני בן אדם מבוגר ברור לי שההסבר שלה נכון והגיוני ומציאותי. מה שלא ברור לי זה למה לא לכל האנשים הבוגרים והחביבים זה ברור.
אני יודעת שההסבר הגיוני כי אני יודעת שהוא נכון לגבי ומכירה עוד אנשים שהוא נכון לגביהם. אני לא רוצה שאנשים זרים ברחוב יספרו לי מה דעתם על איך שאני נראית. זה לא מחמיא, זה מטריד.
אבל את ההסבר של אמא שלי הבנתי באותו יום שבו קיבלתי אותו. גם אם לא הזדהיתי איתו בתור ילדה, הבנתי אותו ואת ההגיון שמאחוריו והבנתי למה אני צריכה לשנות את ההתנהגות שלי בהתאם.
מה שלא הבנתי באותו יום, ואמא מעולם לא אמרה, והבנתי בעצמי רק כעבור שנים - הוא שאנשים עושים את זה בעיקר לנשים.
ועברו עוד כמה שנים עד שהצלחתי להבין למה. ואז גם ידעתי איך זה שאני פמיניסטית, וחושבת שצריך פמיניזם, למרות שכשנולדתי הדלת לקלפי כבר הייתה פתוחה.
