לכוד בגומת בטון לוחצת
בעיר ללא שינה ללא עונות שנה
זוהי סביבה עוינת לעץ.
חסרי בית שרגליהם כבדות
נשענים עליו כדי להתגרד ולשתות
ואין הוא יכול להתנגד או למחות
זוהי סביבה עוינת לעץ אבל הוא מסתדר
עוברים ושבים תלשו ממנו את בדיו
ועכשיו הם נועצים בגזעו העירום
את המודעות הנואשות שלהם
ואת התקוות הקטנות האלה
מסלקת במהרה יד נעלמה
אבל את הנעצים שתקעו בו
בולע הגזע כמי שבלע עלבון
זוהי סביבה עוינת לעץ, אבל הוא מתגבר.
הוא שולח את שורשיו חשופי האצבעות,
עמוק מתחת לאספלט ולמדרכות
ומרווה את צימאונו במי שפכים
שדלפו ממערכת הביוב העירונית
ועלוות צמרתו הדלילה ירוקה תמיד.
זוהי סביבה עוינת לעץ, אבל הוא לא מוותר.
אדרבא, הוא מוסיף כל שנה לקומתו,
השנה עבר את קומת משרדי הביטוח הלאומי,
בעיר ללא שינה, ללא עונות שנה,
בקצב הזה הוא עוד יגביה מעל הבנק הגדול במדינה.
זוהי סביבה עוינת לעץ
זוהי סביבה עוינת לעץ
זוהי סביבה עוינת לעץ, אבל הוא מסתדר
זוהי סביבה עוינת לעץ, אבל הוא מסתדר.
הוא מתגבר, הוא לא מוותר, הוא מסתדר.
הוא מתגבר, הוא לא מוותר.
מילים: נדב לויתן
לחן: חוה אלברשטיין
אלבום: קוקוס, 2005
