Anything Goes

hrgiger - אני מגיבה כי קראתי ואני רוצה לקרוא שוב לפני שאני מגיבה, אבל לא לשכוח.
עוד אחזור (:

hrgiger - טוב, סליחה. באתי מאוחר מדי ואין לי מה לחדש. אבל גרמת לדיון מרתק.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - לא לא לא לא לא זה לא פייר! בגלל שמעניין פה לא תגיבי?! הפוך, הפוך!

(ודרך אגב, אני שונאת את הקטע הזה שזה מוזר להגיב לפוסטים ישנים. הלוואי והם היו מסודרים בשורה ולא בטור).

hrgiger - לא בגלל שזה ישן, אלא בגלל שנאמר כבר כמעט הכל ואני גם לא אחת מאלה שמציעות את זה (:
אבל אני לא רוצה לגרום לך לצעוק, אז....
קודם כל, אצל חלק בדס"מ זה כן גלידה ואם לא קראו אותך מספיק בשביל להבין שמה שחסר לך זה בדס"מ עם טדי בניגוד לבדס"מ כללי, אז אני יכולה להבין את התהיה.
מה שאני לא מבינה זה את ההצעה, בחיים שלי לא הצעתי למישהו.י לפתוח או לסגור קשר, מי אני שאציע דבר כזה בלי לדעת עם מי שמולי בכלל א-מונוגמי.ת או לא?

"האם שמתם לב שאתם בעצם אומרים לאשה שנשואה באושר שזה רעיון לא רע לפתח מערכות יחסים אינטימיות נוספות" - אני לא מבינה מה הבעיה בזה, האמת. אני נמצאת בזוגיות טובה ומאושרת ולי זה אכן רעיון לא רע (ואפילו צורך מהותי) לפתח קשרים נוספים. הבעיה היא כשזה נאמר למונוגמית.

ולגבי זה "אם הצלחתי להשיג את חד הקרן המופלא הזה - למה, בשם כל השדים והרוחות, שארצה לסכן אותו?" - התשובה שלי לזה ממש קצרה ופשטנית. כי זה לא בהכרח לסכן.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - תודה <3 סורי לא התכוונתי לצעוק עלייך, פשוט הרעיון שאין לך מה לתרום הוא, סלחי לי, מגוחך. דווקא בדיונים המעניינים אני תמיד סקרנית דווקא לגבי הדיעה שלך, אני אוהבת את הדרך שלך להסתכל על דברים. ככל שיש יותר דיעות ועומק ככה עוד יותר מעניין אותי מה יהיה לגייגר לומר על זה.

גם אני לא מבינה את ההצעה. מי שמכיר אותי טוב בד"כ לא אומר דברים כאלה. מה שמפריע לי הוא לאו דווקא המחשבה שזה יכול להתאים לי (כי מזרים ברור שזו עצה כללית. כל המידע שיש להם הוא "נשואה באושר" ואני טוענת שזה אמור להספיק) אלא באמת, מאיפה התעוזה להציע דבר כזה למישהו כלאחר יד? הרי יכולות להיות לזה השלכות מאד כואבות, יותר מאשר ההצעה עצמה שיגע אותי שהיא נזרקת לאוויר כאילו זה "במקום מרכך כביסה אפשר לשים חומץ". אז זו בעצם דוגמה לתופעה כללית יותר, של התעוזה לזרוק רעיונות חסרי אחריות.
(ואת זה לא הייתי מבינה בלי לקרוא את התגובה שלך ולחשוב עליה. את רואה?)

כן כן בדיוק, הבעיה היא כשזה נאמר למונוגמית. כלומר, אם מישהי היא מונוגמית אז להגיד לה "פשוט תמצאי מישהו אחר" זה קצת אטום, זה לא "פשוט", הבחירה אם להיות מונגמי או לא היא לא שרירותית, אם טוב לי באחד אז יש סבירות גבוהה שלא יהיה לי טוב בשני.
(שוב, בזכותך חידדתי מה מפריע לי בעצם ולמה זה מטרגר אותי לכתוב על זה במקום שזה יעבור לי ליד האוזן כמו כל עצה לא רלוונטית אחרת).
באותה מידה אפשר לומר למישהו שמעלה בעיה של נשלטים "נו אז מה הבעיה, פשוט תהיה שולט, זה יותר קל". אוקיי יופי באמת.

ולגבי הפסקה האחרונה, הופה, מצאתי משהו לא להסכים איתו :)
כלומר, שינוי כזה לא בהכרח יגרום נזק, הרי ברור שיש זוגות שזה עשה להם רק טוב.
אבל כל הקטע ב"סיכון" זה שאולי יהיה טוב ואולי יהיה רע ולא נדע עד שננסה. אז לעשות שינוי במערכת יציבה שעובדת - כן, זה בהכרח מסכן אותה. הסיכון לא חייב להתממש, אבל עצם הנסיון הוא סיכון.
לפעמים הסיכון שווה את זה, ברור. אם הנישואים היו עצובים אז היה שווה לסכן אותם בשביל סיכוי לאושר. לדוגמה. וזה גם עניין של גישה, של נכונות לקחת סיכונים שהיא עניין של אופי יותר מאשר של סיטואציה. אך הסיכון בהחלט קיים, אני לא מצליחה לדמיין סיטואציה שבה זה לא סיכון. אך כן, הסיכון יכול להיות יחסית קטן או שהגמול יכול להיות שווה את זה. אני חושבת שבסוף זה תמיד חוזר לנקודה הזאת של מה יותר חשוב לנו.
לי אישית נראה שנישואים כמעט מושלמים זה פאקינג חד קרן מהמם ושווה להקריב דברים בשביל לאחוז בו. אני מניחה שבשבילך חיי נישואים זה לא דבר ששווה להקריב הרבה בשבילו (כלומר, כדי ש*לך* יהיה את זה). אבל זה די מפורסם בתור דבר שווה, לא? כלומר, מי שלא רוצה את זה לעצמו אז סבבה, אבל זה אמור להיראות נורמלי לאנשים שמישהו אחר רוצה את זה, לא?

hrgiger - נראה לי שאגיב אצלך תמיד, רק כדי לקבל את ה"בזכותך" הזה (:
ואני מסכימה, השתמשתי לא נכון במילה, הסיכון אכן יהיה תמיד.
ההנחה שלך שגויה, הזוגיות שלי היא הדבר שהקרבתי בשבילו הכי הרבה, בגלל שאני חושבת שהגבר הזה, שאיתו בחרתי לחיות, כל כך טוב ונכון לי.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - מעולה, כי לא אמרתי זוגיות, אמרתי "חיי נישואים" :) והתכוונתי ספציפית לחיי נישואים בצורתם המסורתית (מבינה שלא הייתי ממש ברורה). כלומר, מונוגמיה. הנחתי שמונוגמיה היא לא דבר שחשוב לך שיהיה לך. שזה שונה מגבר ספציפי שחשוב לך שיהיה לך. אני עדיין לא בכיוון?
נראה לי שאת מבינה אותי, לגבי כמה שקל לי להקריב חשקים מסויימים כדי לשמור על הגבר המושלם בשבילי, שלי.
יש לי איזה חשד שאנשים שזורקים לאוויר עצות בומבסטיות כאילו הן מתכון לעוגיות הם גם אנשים שלא כ"כ מכירים את התחושה הזאת, שיש בחיים משהו שהוא יותר גדול מגחמה ויותר משמעותי ויותר חשוב. או שלא מקבלים את הפיי-אוף הגדול של זה. רק חשד, כן? לא מתיימרת לאבחן אנשים. אבל זו התחושה שאני מקבלת מהדיבור הזה.

hrgiger - אה, טוב. חיי נישואים הם לא מונגמיה (:
אני לא מונוגמית, כך שמה שחשוב לי שיהיה זה א-מונוגמיה, אני לא אכנס לקשר בלעדי. אבל זה לא אומר שלא חשובים לי גבר/אישה ספציפים.
זה בדיוק היה הדגש שלי, הקרבת חשקים וצרכים כדי לקיים את הזוגיות שלי (שחוקית מוגדרת כנישואים) קיימת, גם ללא המונוגמיה.
העניין הוא שאת מגדירה כגחמה מה שאחרים מגדירים כמהות או פשוט כחשוב וזה לא סותר את העובדה שאני חושבת שאת צודקת ולעיתים אנשים זורקים עצות בלי בכלל לחשוב למי הם מייעצים (ואם בכלל ביקשו עצה).

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - נכון נכון, לא ניסחתי מספיק טוב קודם.
גייגר את נשואה?! יואו איזה קטעים.

כן כן, העניין הוא - מה אני מגדירה כמהות. ולא להשליך את ההגדרות שלי על אחרים או לחשוב שמה שמהותי בשבילי הוא מהותי אינהרנטית בכל מצב.
תגידי, מה דעתך, האם יכול להיות מצב שמישהו *טועה* לגבי מה שחשוב לו? כלומר, שאחשוב שהדבר הכי חשוב לי בזוגיות הוא X ואין צורך לחשוב הרבה על Y ואז אהרוס לעצמי הכל כי בעצם, במציאות, הכל קם ונופל על Y ול-X אין כמעט השפעה?
(אני נוטה לחשוב שכן, כי הרי יש בעולם אנשים שהורסים לעצמם את החיים על ידי התעסקות בטפל, אבל יש לי תחושה שאני לא מסתכלת על זה מהכיוון הנכון).

hrgiger - אני בזוגיות כבר אחד עשר שנים, עם אחד נפלא שהכרתי פה בצ'אט ואנחנו ידועים בציבור, כן (:
כן, זה העניין העקרי לדעתי, לא להניח הנחות, תמיד (כמעט) לשאול, בטח ובטח כשמדובר שכאלה שההכרות איתם חדשה, לא רציפה או רק מתבססת על בלוג (מפורט ככל שיהיה).

קשה לי לענות על זה כי זה סוג של what if, שאני נוטה לא לעשות בחיים שלי. אבל אני כן חושבת שאנשים לא עוצרים לשאול את עצמם שאלות ולברר עם עצמם דברים, מה שיכול לגרום להרבה נקודות עיוורות.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - כן, זו דרך יותר טובה להסתכל על זה.

אני חושבת ש"אני לא עושה מה היה אילו" היא תשובה טובה מאד.
וזה גם מאד מרשים בעיני שמאד קשה לגרום לך "לדבר על במקום לדבר עם" גם כשמנסים למשוך אותך בלשון (לא שניסיתי למשוך אותך בלשון עכשיו, אבל את קולטת את כל הנחות היסוד הקטנות וזה מהמם).

xx מסומנת xx - לפני הכל - כל אחד עושה מה שטוב לו ומה שהוא מבין.
הבחירה של כל אחד מאיתנו לבגוד/להיות פוליאמורי/לחפש מערכת יחסים בדסמית בלעדית/להיות מאושרת בנישואים ולבוא לכאן כדי לקרוא או ללמוד או להתחרמן - כל בחירה כזאת היא מעולה, לגיטימית וטובה למי שבחר אותה.
מסכימה איתך לגמרי שאף אחד לא צריך לשכנע אותך לבגוד או לחפש משהו שאת לא רוצה לחפש.
לדעתי האישית-
אם בעלך יתן לך את מה שאת רוצה מבחינת בדסמ אז זה יענה לך על כל הצרכים, ואין ספק שמדובר בכל כך הרבה מעבר לספאנקים בתחת. את חושבת שזה משהו שהוא ירצה לעשות? בשבילך? בשבילו? כי היו פה שהציעו לי ללמד את בעלי איך לשלוט בי, יכולה לנסות לקשר אם זה מתאים לך.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - בינתיים אני מסתדרת :) זה אכן הכיוון שלי אבל לא מרגישה שצריכה עצות או הכוונה. כן היה נחמד לדבר עם עוד נשים באותה סיטואציה ולחשוב בקול רם ביחד.
גם עם בעלי לא יענה לי על *כל* הצרכים בעולם הוא עדיין יהיה בעלי. גם להיות בזוגיות מונוגמית זה צורך שלי ואני לא אוותר עליו בשביל לממש צורך אחר.

xx מסומנת xx - בהצלחה :)

KinkyMaster​(שולט) - ברור שלא תסכני שום דבר, כל עוד כל מה שכתבת באמת מתקיים ואת מרגישה שלמה.
וזה גם בסדר אם תרגישי אחרת, אני הבנתי שיש כל מני סוגים ואפשרויות ומורכבויות.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - יש הכל. פשוט מוזר לי באיזו קלות ההצעה הזאת נזרקת לאוויר. כאילו שזה הפתרון הכי קל ופשוט. מבלי שהוא קל או פשוט או נטול סיכונים.
אני מרגישה שמדברים הרבה על כמה שזה לגיטימי ולא מדברים על הצד השני, על המחיר שזה יכול לגבות, על כמה שזו לפעמים טעות מרה ללכת לכיוון הזה.
אני לא חושבת שדרך אחת יותר נכונה מהשניה, אבל מאמינה שלכל דבר בחיים צריך להיכנס בעיניים פקוחות.

פרלין​(נשלטת){ש} - האמת שכשמציעים לי את זה, אז אני חושבת, אולי בהתנשאות קלה, שכנראה האהבה שהם מצאו היא לא גדולה כמו זאת שאני מצאתי. 🤷‍♀️

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - נכון. אך ההתנשאות שלי מהולה בהרבה עצב. ניתן להיות מאושרים, הייתי רוצה שיותר אנשים ידעו את זה.

פרלין​(נשלטת){ש} - אני חושבת שזה המון עניין של מזל.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - כן? אני לא בטוחה. אני חושבת שלהיפך, לפעמים אנחנו יותר מידי מייחסים דברים למזל, ואז מוצאים את עצמנו חסרי אונים כשהמציאות משתנה, כי נדמה לנו שאושר זה דבר שמוצאים, לא דבר שעושים.
וגם אם סומכים על המזל, המינימום שבמינימום הוא לפחות לשים לב כשיש לנו מזל ולהעריך את זה. מזל לא עוזר למי שלא יודע מה לעשות איתו.
(מכירה את הבדיחה על הסירה השוקעת והתפילה? כזה).

Chucha - רדוקציה של מערכות היחסים 🙄
כמו לומר: "אה, יש לך צורך מורכב? למה שלא *פשוט* תפשטי אותו, ותממשי, גם אם יש לזה מחיר כבד?"
מה גם, שאנשים נוטים שלא לשים לב, שמחיר כבד יש לכל בחירה. לכאן או לכאן. בדוגמא הזו למשל, לממש או לא לממש צורך בדסמי- לשתיהן יש מחיר. בסוף צריך לבחור את המחיר שעושה אותנו שלמות ומאושרות יותר.
ולחיות איתו בשלום. כי הוא מסב לנו אושר (המחיר).
יש איזו קונספציה כזו שיש עולם ללא מחירים בכלל.
קוקה קולה וילג' מאצ'.....?
לא קונה את זה, סורי (עברתי ללעז. עכשיו זה יותר משכנע? נשמע סמכותי? 😉).


ובוודאי שלא תסכני משהו נדיר שכזה.
לא שכל דבר אחר מזה הוא בהכרח מסכן את זה.
אבל את זה, ביחס לעצמכם ומה נכון לכם- רק אתם יודעים (וכמובן שידעת את זה כבר).

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - נכון! אני חושבת שניסחת יותר טוב ממני. זה בדיוק זה.

לפעמים זה נשמע כאילו הזוגיות הקיימת זה דבר שפשוט יש לי, סטטי, מוגן. כאילו שזו לא רקמה חיה שמתשנה מכל דבר שעושים לה. כאילו שמונוגמיה היא לא ערך בפני עצמו, כאילו שאני לא אשכרה רוצה את זה.
אני גם מבינה שיש אנשים שמתחתנים מבלי שכל העסק הזה של מחוייבות ואקסקלוסיביות באמת לא כזה מושך אותם (אלא היבטים אחרים), אך אני לא אחת מהם.

והרדוקציה, כן.

Chucha - אין סיכוי שניסחתי משהו יותר טוב ממך יולי ;)

וכן, רדוקציה 🙄
וכן, מונוגמיה/נישואים מתפרשים ומתממשים מאוד אחרת אצל אנשים שונים.
בדגש על הפשרות שכרוכות בזה, המודעות ושאינן מודעות.... לא מעט אנשים לא מאמינים או לא מחפשים גם אושר עמוק שם, בקשרים האלה שלהם. מימוש אמיתי ועמוק וכנה של מי שהם.
האמת, שיש בזה הרבה עצב, וזה מצער אותי מאוד. טראגי.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - חחח לא רק שיש סיכוי אלא שזאת לא תהיה הפעם הראשונה שלך :)
בלופ, הנה עוד אחת :P

Chucha - 🤣😘🤦‍♀️🤐

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - ❤️😂

Ollie​(נשלטת) - כל אדם מדבר מהמקום שלו.
אני הייתי נשואה לוונילי כשהבנתי שאני צריכה מערכת יחסים בדסמית. הצורך הבדסמי שלי היה כל כך עז, שהעדפתי לוותר בשבילו על הזוגיות הוונילית.
מבחינתי כשמישהו היה מספר לי שהוא נשוי לוונילית ובמחסור תמידי בבדסמ, הרגשתי רחמים על שאינו יכול לצאת החוצה למצוא את הבדסמ (או על שנאלץ לממש בבגידה). ההסבר היחיד שהייתי מסוגלת להבין לכך שנשארים בזוגיות הוונילית הזו בכל זאת, הוא קיומם של ילדים שמונעים את הפרידה.

אבל אחרי שנפרדנו ומצאתי לי זוגיות בדסמית מאושרת, הבנתי כמה דברים אחרים ונוספים היו חסרים לי בזוגיות הוונילית ההיא, ולמה היה יחסית קל לוותר עליה.
הבנתי שהווניליות של הקשר ההוא באה לידי ביטוי הרבה מעבר להיעדר סשנים, והפכה אותו לקשר שפשוט לא מתאים לי.

ולעומתי, מי שיש לה קשר ונילי מוצלח ומספק, לא כמו שהיה לי, אלא אהבה אמיתית שבאותו הזמן בכלל לא ידעתי שאפשר לחוות, אין סיבה באמת שתוותר עליה בשביל הבדסמ. במיוחד אם הבדסמ שלה שונה משלי, ואינו צורך שמקיף כל רגע ביומיום.

אני חושבת על הקשר שלי ושל הקשוח. אהבה עצומה ובדסמית.
אבל כמו בכל קשר, יש גם מקומות שבהם הצרכים והרצונות שלנו נפרדים זה מזה.
אז אם, נניח, יש קינק מסוים שאני רוצה לחוות ופחות עובד איתו - בגלל זה הייתי מוותרת על ההקשר איתו?!
רחוק מזה.
ואם מחר יקרה לי משהו, ומבחינה בריאותית אני לא אוכל יותר לחוות אנאלי - יהיה הגיוני להציע לקשוח שלי שיאמץ נשלטת משנית לענייני אנאלי?

אז בקיצור - כיף לך שיש לך אהבה עצומה, יציבה ומיוחדת. ולא צריך להתרגש מהצעות של מי שחושב על טובתך, אבל מתוך העולם שלו. מי שלא מרגיש איזו אהבה עצומה יש לך, ולכן נראה לו הגיוני לפגוע בה בשביל הבדסמ.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - נכון. איזו תגובה insightful.

זה מזכיר לי פוסט של סקייפול שבו הוא כתב על איך שהוא למד לקשור בשבילך. על המחשבה שאולי תלכי להיקשר בחוץ וההבנה שזה לא מתאים לכם.
אני חושבת שזה צריך להיות במידה מסויימת בכל זוגיות - הנכונות ללמוד משהו חדש בשביל השני או ללמוד לאהוב משהו חדש בשביל השני. אני חושבת שההיעדרות של נכונות כזאת כואבת יותר מכל היעדר של אנאלי.
ואני חושדת שהרבה מאלה שאומרים שאין סיכוי לממש בבית וחייבים רק בחוץ, בעצם חווים את הכאב הזה של חוסר נכונות.

אני חושבת שיש גם אנשים שיש להם תסביך בתולה/זונה. כלומר, אנשים שקשה להם לממש פנטזיות עם הבנזוג החוקי שלהם, ועושים הפרדה - זה האבא של הילדים שלי וזה השולטקשוח שלי ולכל אחד מהם תפקיד אחר. או שלא רוצים שהבנזוג יראה אותם בדרך מסויימת.

הפנטזיה שלי תמיד הייתה להיות הבתולה והזונה ביחד. תמיד חלמתי על זוגיות שבה אני יכולה לקבל גם כבוד והערכה וגם להיות אובייקט מיני. בן זוג שיהיה גם המאהב שלי וגם החבר הכי טוב שלי. אני חושבת שיש אנשים שבאמת ובתמים מאמינים שזה בלתי אפשרי. זה מבעס אותי שהם חושבים ככה, פשוט כי הכל אפשרי.
הדרך שלי לא "נכונה", היא רק עוד דרך. אבל גם היא קיימת. והיא דרך שאני מרגישה נוח להמליץ עליה, כי בדקתי וראיתי שזה עובד.

וגם... נגיד ששנינו אוהבים בדס"מ אבל לכל אחד יש קינק אחר. גם אז לא נקבל מונוגמיה? מה אם, כמו שאמרת, אחד פצוע? אז מה? אין דבר כזה, זוגיות שבה תמיד כולם מקבלים את כל מה שהם רוצים באותו רגע. זו מערכת יחסים של הורה-תינוק, לא של בגירים ברי-הסכמה. אז נראה לי שהנכונות להתגמש ולהתאים את עצמנו לאדם אחר, יותר משמעותית מאשר לזכות בלוטו ולמצוא את האחד למליון שמתאים לנו בכל פרמטר אפשרי. בסוף זה עניין של מה יותר חשוב לנו בחיים.

Ollie​(נשלטת) - מסכימה ממש.
הרבה פעמים פוליאמורים מסבירים למונוגמיים שהסיבה לפוליאמוריה היא שאין אדם אחד שיכול לספק את כל הצרכים של אדם אחר.
אבל באמת היא שזו אמירה שגם מונוגמיים מבינים וחיים על פיה. זה לא ייחודי לפולי.
אין אדם אחד שיכול לספק את כל הצרכים והרצונות שלנו.
לכן פולי בוחרים לוותר על החוויה של קשר אחד ויחיד, בטוח ונטול תחרות (אני מניחה שעבור חלקם זה כלל לא ויתור, כי הם ממילא לא מעוניינים בזה), על מנת להרוויח באמצעות ריבוי אהבות סיפוק של כל צרכיהם ורצונותיהם (למעט הרצון להיות הקשר האחד והיחיד של הפרטנר שלך).
לעומתם, מונוגמים (אלו שלא בוגדים) מתעדפים את הצורך להיות הקשר האחד והיחיד, ובשביל זה הם מוותרים על צרכים/רצונות אחרים שלהם, למשל אנאלי, ספאנקים, היררכיה בקשר או כל דבר אחר.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - וואי כן אולי אני חושבת שהסברת את זה ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש טוב.

Chucha - אוי, זה מדויק. הכאב שבחוסר הנכונות.
כי זה ביטוי של נראות ושל חוסר אישור וקבלה. שזה שילוב די הרסני.
או של חוסר נראות וחוסר קבלה.
שתיהן אפשרויות גרועות למדי, ודי מחסלות זוגיות ושותפות.
בהחלט שאלה של מה יותר חשוב לנו בחיים.
וגם, של מה בכוחנו (ובכלינו הנוכחיים והממשיים) לעשות ברגע נתון.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - מההתחלה מאד הערכתי את העובדה שעם כל חוסר הצורך של טדי בעולם הזה, הוא תמיד קיבל אותי כמו שאני, מעולם לא ניסה לשנות אותי ומעולם לא קיווה ש"יעבור לי". פשוט קיבל את המציאות ששככה אני ואנחנו צריכים איכשהו להסתדר עם זה. לא ציפה שאתאים את עצמי אליו או שאשנה את האישיות שלי בשבילו.
(ועם הזמן גם גילה שהיתרונות בבת זוג סוטה עולים על החסרונות :) אבל זה לקח זמן).
מניחה שאם מתכתחילה הוא היה יותר שיפוטי כלפי הנטיות שלי או יותר מתנגד לנסות דברים חדשים, אז כל העסק היה מתפרק מזמן.
(אבל כמו שאמרתן, ברוב חוכמתכן, אם הוא היה יותר סגור זה לא היה רק מחוסר התאמה בסעיף האחד הזה אלא כי הוא בן אדם כזה, ואם הוא היה אדם עם אופקים סגורים אז התכונה הזאת הייתה יוצאת ממנו בעוד תחומים והייתי נפרדת ממנו על חוסר התאמה אישיותי ולא על הסעיף הבדס"מי גרידא).

פייה{O} - אני חושבת שחלק גדול מהפער הוא באיך את תופסת בדסמ.
בעיני לפחות מדובר בין השאר בצורך גופני ובסוג אינטראקציה היררכי מסויים, אבל זה לא בהכרח דורש אהבה עמוקה או זוגיות רצינית.
לפעמים אפילו להפך...
הבעלים ואני כבולים עמוק באהבה, ילדים ומשכנתא שבוודאי שלא אסכן בקלות ראש, אבל הזוגיות שלנו ממש לא מושלמת ואנחנו לא יכולים לספק *כל* צורך אחד לשני. לא נראה לי שיש הרבה זוגות שיכולים.
מכיוון שאני לעולם לא אבגוד בו אבל אני גם לא רוצה לחיות בתסכול הפתרון שלי היה בעבר (ומשתעשעת ברעיון שוב) למצוא אישה לצורך זה (בהסכמתו כמובן).

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - גם זו אופציה.
במקרה שלנו זאת לא אופציה. לא בגלל איך שאני תופסת בדס"מ אלא בגלל איך שאני תופסת זוגיות מונוגמית.
אני לא מרכזת את כל הצרכים המיניים שלי באדם אחד כי נראה לי שאני חייבת, אלא כי זה הצורך שלי. יש לזה ערך בפני עצמו. הבלעדיות היא לא ברירת מחדל בשבילי, היא משהו שאני בוחרת בו באופן אקטיבי, כי אני מקבלת מזה משהו. אם אפתח את הזוגיות אז אאבד את זה. לא בא לי.

אני מדברת הרבה על החסך שלי בבדס"מ עם טדי, אבל החסך הוא לא "בדס"מ". החסך הוא "בדס"מ עם טדי". בנוסף לפטיש ההדדי שלנו לבלעדיות, גם אם לא היינו מקדשים אותה כל כך, את הצורך הספציפי הזה רק הוא יכול למלא.
והאמת שאחרי כל השנים האלה בזוגיות, או אולי סתם זמן שעבר בחיים שלי, אני לא חושבת שאני יכולה שוב להשתמש ככה באנשים. כשהייתי צעירה קראתי לגברים "צעצועים" והרגשתי נוח להשתמש בהם בלי להקדיש מחשבה לקשר שנוצר בינינו. אני כבר לא האשה הזאת.
(ולנשים מלכתחילה מעולם לא התייחסתי ככה וגם שיטת ה"רק עם נשים" לא תעבוד לנו כי אנחנו לא מרגישים את ההבדל).

רפאים​(שולט){מ} - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - Dude. למה למחוק :"(

רפאים​(שולט){מ} - היה בתגובה הזאת משהו לא מדויק ומעצבן. לא היה לי זמן להתנצל, לכתוב מחדש בלעדיו וכו, אז בינתיים, למחוק למחוק.
אני איטי.
אעשה את זה קצת מחדש. מי שואל אותך למה לא להגשים קצת מהצד? יותר גברים או יותר נשים?
מה הסיכוי שמי שמציע לך את זה, מתחיל איתך, בודק אפשרות, מדבר מהפוזיציה?

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - בנסיון הראשון התחלתי לכתוב תגובה מושקעת והפריעו לי באמצע וחזרתי כדי להמשיך ובלופ, נעלם. אבל מבינה אותך, זה בסדר. אם חזרת לתקן אז זה בסדר :)
אז אני זוכרת מה כתבת ובאמת עמדתי לומר שאני לא חושבת שזה מגיע דווקא מהמקום של לתמרן ולשדל. שמעתי את זה במידה די שווה מגברים ונשים לדעתי, ובכל מקרה אני חושבת שרוב הזמן אנשים די מתכוונים למה שהם אומרים, גם כשהם לא מתכוונים. כלומר, אם מישהו מנסה להתחיל איתי בצורה כזאת, והוא אומר את זה כדי לתמרן אותי ולהשיג משהו, הוא עדיין צריך עם עצמו לחשוב שזה הסבר הגיוני שעשוי להשפיע על מישהו. הדרך שבה אנשים מתחילים איתך לרוב משקפת את מה שהם, אם שמים לב לניואנסים.

אבל אנשים כאלה גם לא נשארים לי בזכרון. אני אזכור שהיה נסיון שידול אידיוטי, לא בהכרח אזכור מאיזה סוג. כן זוכרת שזה עלה בשיחות "אקדמיות" והיה מאד ברור שאין פה רמיזה למשהו אישי. אך לגבי דיבור מהפוזיציה - כולם, כולם, כולם מדברים מהפוזיציה, תמיד.
גם אשה שאומרת לי את זה בתור עצה, מדברת מפוזיציה של מישהי שזה כן עבד בשבילה או שראתה אנשים שזה עובד להם או שחושבת שזה לא נורא או שסדר העדיפויות שלה מאפשר את זה. ד"א ראה לעניין זה את תגובתה הראשונה של פרלין.

ד"א 2, אני מבינה מה לא אהבת בתגובה הראשונית שלך. אני לא חושבת שבהכרח היה צורך למחוק, אבל עכשיו שראיתי את התיקון אני מסכימה שככה יותר טוב <3

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - [המשך] באופן כללי אני מעדיפה תמיד להניח שאם בן אדם אומר משהו אז כנראה שזה מה שהוא חושב, ולא להניח שיש מניע נסתר כלשהו. עדיף לטעות לכיוון הזה מאשר לכיוון ההפוך. גם כי מה ששנוא עליך וגו' וגם כי זה באמת נראה לי יותר טוב ככה ואני רוצה לחיות בעולם בו אנשים צריכים לקחת אחריות על המילים שיוצאות להם בפועל מהפה, יותר מאשר על ההגיג שהיה להם עם עצמם בלב.