(כולם מכירים את הציורים האלה, נכון?)
אז...
האהבה היא לדחוף את אשתך אל רצפת המטבח המלוכלכת כדי שהיא תהיה בגובה המתאים למצוץ את הזין שלך ואז כשהחלטת למשוך אותה בשיער אל חדר השינה כדי שתוכל להישען בנוחות על כרית בעודך מזיין לה את הגרון, זכרת לקחת אתך את המשקפיים שלה כדי שהיא לא תיבהל כשתתעורר ולא תמצא אותם.
הייתם צריכים לראות את זה - אשה מסמורטטת ביד אחת וזוג משקפיים ביד השניה.
הרגעים הפיציים האלה פשוט ממיסים אותי.
הקטע הוא שבתכלס האהבה היא רגעים הרבה יותר דרמטיים ונושאי השלכות; אבל את הרגעים הזעירים יותר קל לכתוב. כי בגלל שהם כאלה קטנים, לא קשה להקיף אותם בכמה מילים, משפטים בודדים, צילום, פריים בודד.
מה, לכתוב פעם אחת בלי מטאפורה? אשכרה לומר את מה שיש לי לומר? חח. זה קונספט מאד חדשני בשבילי. לעזאזל, זה כל כך מטורף שזה יכול לעבוד!
האהבה היא תמיד לחשוב על טובתה.
תאהבו מישהו שבכנות רוצה שיהיה לכם טוב. אם תצליחו למצוא מישהו כזה, שבאמת חשוב לו שתהיו מאושרים ולא תפחדו, דפיקות הגרון כבר יגיעו עם הזמן.
