בדרך כלל יש פה יותר מילים מצלילים ונראה לי שאתם בסדר עם זה. אני, בטח שבסדר.
אבל לפעמים מילים של אחרים קולעות יותר, ת'מבינים? בטח שמבינים.
Karise Eden, מכירים? עוד פליטת ריאליטי, הפעם מאוסטרליה. אני לא מתה על השירים שלה. חיפשתי ומצאתי כמה שאני בסדר איתם. העניין הוא שהקול שלה הוא משהו מיוחד מאד וזה לא נראה לי הגיוני שלא אקשיב לו רק כי היא עוד לא למדה לכתוב שירים לטעמי. יש לה עוד דרך ארוכה, לדעתי. עם קול כזה אי אפשר שלא. הוא נגע בי די חזק. חיפשתי וחיפשתי כמה שירים שלה לפלייליסט ודל השלל. יהיו עוד בעתיד, אני מניחה.
אז מזמן הוספתי לי לרשימה הכללית בספוטיפיי, וכעת בעודי קוראת פה משהו על זין גדול בגרון והבטחות רומנטיות לקיא השאפל מביא לי את קריס, הוא מביא לי את השיר הזה הרבה, לא בטוחה מה ההגיון הפנימי שלו בדיוק אבל יש שירים שהוא מחבב במיוחד; ואני מזמזמת עם השיר המוכר, לא חושבת על המילים, ברור לי שהן סתם שם כדי שיהיה לקול המכשף שלה מה לעשות. ופתאום שמה לב למילים ופתאום שמה לב שזה השיר הנכון בזמן הנכון. מכירים את התחושה הזאת? בטוח ביפנית או גרמנית יש לזה מילה במילון. אנחנו נסתפק בתיאור הנ"ל. קסם של תחושה, לא?
קיצר אל דאגה אני לא הולכת לצטט פה את כל השיר ולהסביר שורה שורה למה זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו, אבל חבל שלא תשמעו אותה שרה אז הנה. אני לא חושבת שאפשר להשתוות לחוויית השמיעה של האודישן שלה בתוכנית, כשאתה לא מצפה לזה ופתאום הקול הזה בוקע מתוכה כמו ממעמקי האדמה. היא שרה שם מדהים, אבל כמה כבר אני יכולה לשמוע את It's a man's world בלופ לפני שנמאס לי מקלישאות. קיצר הנה השיר ואחריו יהיה עוד קצת מלל בסגנון דומה.
בעודי כותבת את כל זה השיר התחלף והנה עוד שיר של היילסטורם. איזה שד כפאני להוסיף איזה מאה שירים שלהם? כל פעם שאחד צץ בשאפל אני מסירה אותו מהרשימה, ואיכשהו תמיד באים עוד ועוד. להקה חמודה אבל אלה שירי פופ הרי, וזה שהוסיפו להם דיסטורשן לא מונע מהם להיות סופר קליטים ולהימאס אחרי שלוש השמעות.
כנראה שספוטיפיי עוקב אחרי הקיטורים שלי בלייב כי הוא מיד עבר לאסף אבידן ואף לשיר שאהוב עלי במיוחד. מהאלבום הראשון, כשהוא ממש התאמץ בכל שיר לוודא שנשים לב לקול המטריף שלו, ועוד לא שתה כל כך הרבה. רבים השוו אותו לג'ניס כשהאלבום הזה יצא. האם בגלל זה הוא סיגל לעצמו את ההרגל לעלות עם בקבוק לבמה ולשתות אותו במהלך ההופעה? הרגל מכוער. אני לא יודעת איך זה נראה בלייב כשג'ניס עשתה את זה, אבל היא הרי הדוכסית ג'ניס, ואלה היו זמנים אחרים. בכל זאת, מה שיושב טוב בפסטיבל או בכוף אפוף עשן, על במת הזאפה עשוי להיראות מעט בטעם רע. ואולי פשוט הדברים נראים אחרת בלייב לעומת סרטים תיעודיים על מועדון 27.
המוות פחות רומנטי כשהוא קרוב, נכון? הכל יותר מלוכלך מקרוב.
הוא לא נראה לי באותו רגע כמו אומן מיוסר אלא כמו אומן מצליח שקצת מזלזל בקהל שלו. זה לא זלזול, לבוא שיכור? ישבתי בשורה הראשונה והתרגשתי נורא. היה קטע שהוא לקח בקשות מהקהל. כולם ביקשו את מים מתוקים ולרגע העזתי לקוות אבל ברור שהוא מוכן לשיר הכל חוץ מזה. גם זה שיר נוגע ללב שכנראה צוטט בעבר בבלוג זה.
מה יהיה, ספוטיפיי? אתה כנראה ממש מרגיש לא נעים על היילסטורם כי מאותו רגע ממש השתדלת. אפילו חזרת לפוקסי שזאם למרות שכבר היה היום ואפילו בחרת שיר מרגש שבא לי ממש טוב עכשיו.
טוב, אני מבינה שאם אמשיך ואכתוב גם על פוקסי זה לא ייגמר כי פשוט אעבור מאסוציאציה לאסוציאציה, זה לא שהשירים יפסיקו להתחלף.
קיצר מכירים את התחושה הזאת של השיר הנכון בזמן הנכון? אז קריס אדן (או איך שכותבים את זה) עם שיר על לב שבור, כמה שירים יש על לב שבור, מליון? שניים? אבל זה היה, עכשיו, מכל המיליונים, השיר הנכון.
אה ונכון הקטע הזה שאחרי שעה של שאפל ספוטיפיי מתחיל לדחוף שירים שלא ברשימה? אז עכשיו שאמרתי לעצמי שמספיק ולא משנה מה יהיה אחרי פוקסי אני לא ממשיכה ולא כותבת עוד השתפכות על השיר הבא, השיר הבא היה של נועה קירל.
בחיי שהוא קורא.
ד"א לא לזלזל בנועה קירל, כן? שוקלת פוסט נפרד למקרה שמישהו פה לא מעריך אותה. אבל הבטחתי שלא היום.
שנה טובה חברים. ברוך שפטרנו מהקודמת.
איך זה בתור פוסט סיכום שנה? ממצה? לדעתי ממצה.