אז אנחנו יושבות בבית קפה, זה תמיד בית קפה, למה זה תמיד צריך להיות ככה? הצעתי שנצא להליכה ומה היא עונה לי? "יש לי הליכון בבית". בסדר גברת, אז תלכי עם עצמך בבית.
אז הצעתי שנחלוק קינוח, ואפילו הצעתי אופציות, ומה היא עושה? מזמינה את שניהם. מה אני אעשה עם שתי עוגות?! זאתי שום דבר לא טוב לה. על כל דבר יש לה מה להגיד. משוויצה בשכל שלה כמו שכוסיות משוויצות ברגליים היפות שלהן. "כמו של ברבי", היא אומרת. איך את מעזה לומר לי דבר כזה? מילא הייתה מדברת על ראגדי-אן, או על הכלה של צ'אקי, אתם יודעים, דמות שאפשר איכשהו להזדהות איתה. אן הייתה ג'ינג'ית, טיפאני הייתה בדרס קוד, מה ברבי אי פעם נתנה לנו? חלום בלתי מושג והדמיית אורגיה לגיל הרך?
לא יודעת מה אתכם, אבל לי בימי הטובים היו בסביבות עשרים ברביות, ורק קן אחד. למיטב זכרוני לכולם היו מלא ברביות וקן אחד. איזה מסר אתם חושבים שזה מעביר לילדות? אחרי זה מתפלאים שאנחנו מפנטזות על גנג-בנג. זה בסך הכל בא לאזן את טראומת הילדות שנגרמה מגידול על ברכי פנטזיה פוליגמית בלתי נסבלת.
אז היא רוצה קינוח עם שוקולד, או קינוח שלא יהיה מתוק מידי, כראוי לאחת ששום דבר לא טוב לה.
גם הבית שלה לא טוב לה עכשיו, כמובן. וגם הגלידה לא לטעמה. ונילית מידי. גלידה וניל היא לא אוהבת. מי לא אוהב גלידת וניל? ולהוסיף חטא על פשע, היא עוד מעזה לדבר איתי על שוקולד עם נגיעות תפוז. ואתם יודעים מה אני חושבת על שוקולד עם תפוז. בערך מה שאני חושבת על היטלר.
לא אוהבת מלחמות, ולא את החורף, וגם אנשים לא ברור אם מחבבת. אותי זה נראה שכן מחבבת, אבל אני קטנה מכדי להיות מדגם מייצג, וגם לא דוגמה לשום דבר כי אותי כולם אוהבים אז זה לא נחשב. אותי אי אפשר לא לאהוב, אני לא בת חווה ממוצעת, אני הרי מוצלחת ביותר, חכמה וטובת לב וישרה ומצחיקה ובכלל מחזיקה בכל המעלות שניתן להעלות על הדעת, אז באמת שאי אפשר לתת לה קרדיט על כך שהיא נחמדה אלי. לכו תדעו איך היא מתייחסת לאנשים שמחזיקים רק בחלק מהמידות הטובות ולא בכולן. גם המלצרית לא נחשבת - זו הרי לא בעיה להיות נחמד לאנשים שאתה לא יודע עליהם כלום. מה היא כבר יודעת על המלצרית? שהיא ברונטית? גם אני ברונטית. אולי יש לה קטע עם ברונטיות. לי יש קטע עם ג'ינג'יות, אולי בגלל זה אני ממשיכה להיפגש איתה חרף כל המרירות שהיא שופכת עלי בכל שיחה. אולי בגלל זה היא נזקקה לשתי עוגות - בשביל לאזן את כל המרירות שלה. אני מאמינה בהכרת הטוב, אני מודה על הטוב שיש ועל הטוב שהיה ושיהיה, ולא מתעכבת על מרמורים חסרי תכלית. זאת אני. בסדר, לא כולם כמוני. וגם היא לא כמוני, בהרבה דברים היא לא כמוני, תבינו לבד מה זה אומר.
"היא". בואו נקרא לה בשמה - ר'. אות בדויה. או שאינה בדויה. תחליטו אתם. הרי יש לכם שיקול דעת. אתם אנשים בוגרים. אתם יודעים לקרוא בין השורות, אתם יודעים לתפוס את הוייב, לקרוא את החדר, להרגיש את המים, לקלוט את הרמז. ואם באתם לפה אז מן הסתם אתם יודעים שאני אדם ישר ורודף צדק, שוחרת שלום ומדע ואומנויות. אז מן הסתם ברור לכם בדיוק עם מי יש לנו עסק. וגם ברור לכם מה צריך לעשות.
תודה לכם, חברים יקרים שלי, על כל הטוב. על האכפתיות הכנה ועל הכבוד וההערכה והנאמנות. על ההתחשבות ועל האלטרואיזם. על התבונה ועל חוש האחריות. תודה לכם על כל הדברים החשובים האלה. אני סומכת עליכם, לגמרי סומכת עליכם, ובטוחה שתמיד תדעו מה הדבר הנכון לעשות, ויודעת שלעולם לא תעשו שום דבר שיפגע בי. אתם הרי כאן בשבילי.
