לפני 15 שנים. 23 בדצמבר 2008 בשעה 15:26
"...הוא משתין, ומנגב את הידיים על שערות ראשו של העבד".
רחש בקהל.
"מה, זה דווקא נורא נחמד!"
צחוק בקהל.
"מה, זה שאפשר להשתמש באנשים... זה ממש כיף!"
המרצה כולו חדווה ועליצות.
בקהל צל של צחוק, צחוק שקט ונבוך.
אנשים מסתכלים אחד על השני. אני מפנה ראש לבחורה בכיסא שלידי. היא מעווה את פניה בזעזוע. אותה זה לא הצחיק בכלל. בערך חצי מהנוכחים צוחקים בקול. כחצי דקה עוברת עד שהשקט חוסר לאולם, וכולנו חוזרים ליובנאליס.
:-)
