השפתיים שלו נוגעות בצוואר שלי, ותוך שניות ספורות צמרמורת כובשת את כל הגוף שלי, כמו זרם שיוצא מתוך אותה נקודה ומתפשט, מגיע עד קצות האצבעות, ממלא את כולי. זו תמיד הייתה נקודה רגישה, אך מעולם זה לא היה כל כך מהר, מעולם לא בכזו עוצמה. ראשי סחרחר עלי, ברכי פקות. כשהוא מרפה ממני, עליו לאחוז בי שלא אפול. הוא צוחק. “כמו סם", הוא אומר לי. כמו סם. התמכרות מעולם לא הייתה מתוקה כל כך. וכמה אושר יש בהיעדר הפחד להתמכר, בידיעה שמנה נוספת בוא תבוא.
רגעים נערמים על לבי. כשהוא שולח לי הודעת תודה על הארוחה שמצא במקרר, אני יודעת שעדיין לא שם לב שגם הרצפה שטופה. כשאני מצלצלת בנוגע למנוי לתיאטרון, אני מגלה שהוא כבר עשה לנו. כשאני מעירה אותו בבוקר עם השעון הכי טוב שיש, ואומרת שלא כיוונתי טוב והערתי מוקדם מידי, הוא אומר – השעון מושלם, אני פשוט שמתי על נודניק. הוא אוסף אותי אליו ואני מרגישה כמו חתולה שמתכרבלת על התנור. מי צריך שמיכה בירושלים, כשיש לך תנור שישן איתך במיטה. אנחנו הולכים ברחוב, והוא מקפל את היד שלי מאחורי גבי, מצמיד אותי אליו, והנשיקה שלו מושלמת, מושלמת. וכשאנחנו מחליפים מבטים במטוס, אני יודעת שהוא קורא את המחשבות שלי. כל כך הרבה פעמים, בקלות בלתי נתפסת, הוא קורא את המחשבות שלי. בבר הומה, מוסיקה חזקה, שולחן עמוס חברים וכוסות וודקה, קנקני בירה של חמישה ליטרים, שיחות מרתקות ומשחקי שיכורים, ואני מתקרבת לאוזן שלו – מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה מגיע הביתה? “מזיין לך את הצורה". חדר סגור ושני מיקרופונים ואנחנו צורחים יחד את מגהדף ושותים ספרייט ומרגישים שיכורים. והוא שר לי Follow Me ולוקח אותי לאכול סרטן ומכניס לפה שלו קלמרי חי, וצוחק על הזעזוע שלי וקורא למלצרית שתואיל להרוג את האוכל שלנו לפני ההגשה. ומשחק בשבילי בקליעה למטרה בלונה פארק, ומתחרה איתי מי יביא ארוחת בוקר למיטה טובה יותר. וזוכר איך אני שותה את הקפה שלי. ותמיד מביא לי קפה כשאני חושבת על כמה שאני רוצה קפה, לפני שאני מספיקה לבקש.
והנשיקות שלו, הסם הכי טוב בעולם.
לפני 15 שנים. 4 בנובמבר 2009 בשעה 12:13
