לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

Anything Goes

In olden days a glimpse of stocking
Was looked on as something shocking,
But now, heaven knows,
Anything Goes

- Cole Porter

תנו לי צומי, בבקשה.
לפני 14 שנים. 1 בפברואר 2010 בשעה 23:12

מאיפה מגיע הצורך הזה, להיות "יותר"?

להיות אהובה לא די לי. אני רוצה טירוף, חוסר אונים. תשוקה משולחת רסן.
מדוע הצורך הזה, לכבוש, לחדור פנימה, לתפוס בעלות? להיות יותר מאשה אהובה. להיות כמעט טוטם.
"לקחת אותו". הבעת האמון הבוטה הזו, הנכונות ללכת איתי מבלי לדעת לאן, לשם מה אני מבקשת אותה כל כך?
לומר את המילים האלה - "בטח בי". ודאי שהוא בוטח בי! לא, לא כך. זה לא מספיק. בטח בי ללא גבולות. בטח בי עד כדי כך שלא תגן על עצמך. שתהיה חשוף לגמרי בפני.

לא מספיק לי שיהיה לך טוב איתי. אני רוצה את הפחד שלך. אני רוצה לראות עור ברווז.
לרגש אותך לא מספיק. זה לרגש אותך עד כדי רעד, עד כדי איבוד היכולת לחשוב, עד כדי התנשפות כבדה.
רוצה לדעת אותך. לגעת בכל נקודה ונקודה. לכבוש. לכבוש. כח. לשם מה לי, להחזיק בכח? לאוהבים הרי אין צורך בכח. איני זקוקה לכח בשביל שתהיה לי מסירותך. היא שלי מכח אהבתך כלפי, מתוך רצונך לעשות לי טוב. איני צריכה להכריח אותך לדבר, אתה נענה לכל גחמותי ברצון, בהתלהבות, באהבה. אז לשם מה לי כח?

תמיד קצוות. תמיד נקודות קיצון. למה אני זקוקה לסף התהום? למה לא די לי בגן העדן?

אחותופל - זה צורך אבולוטיבי. חייבות להמשיך להתפתח. הרי החוויות הללו מלמדות אותך כל כך הרבה, לא?

לחיות במישור, להיות אדם מישורי, זה לא בשבילך... את צריכה להגיע לפסגות.
לפני 14 שנים
קייסי - כתוב נפלא
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י