הן שוקעות.
כל מילה שוקעת פנימה במהירות כמו דרך חול טובעני ומשאירה חור כניסה קטן במקום בו נטמעה.
לפעמים אתה סתם אומר דברים.
בשעת כעס, למשל, כולנו בני אדם וכולנו אומרים דברים שאנחנו לא בדיוק מתכוונים אליהם.
אבל אני אשה של מילים.
במילים אני נוגעת ובמילים אני ננגעת וממילים אני עשויה ובמילים אני מרצפת את עולמי.
למילים תמיד, תמיד יש משמעות. לכל אות יש משמעות. לכל צליל. לא ניתן "סתם" לומר משהו. לא ניתן, לא ניתן.
כל מילה שאני אומרת, יש לה משמעות, יש לה ערך.
וכל מילה שאני שומעת, איני יכולה שלא לשאוף אותה לקרבי ואיני יכולה לעצור בה מלעבור יחד עם החמצן למחזור הדם ולהזין את איברי.
ואם היא חמה אני נמסה,
ואם היא רעילה אני נמלאת בחילה,
ואם היא משוננת אני מצטמררת,
ואם היא קרה אני מצטנפת,
ואם היא רכה אני מתחייכת,
ואם היא גדולה מידי אני נחנקת.
איני יכולה להניח להן לחלוף מעלי מבלי הותיר חותם. אף לא אחת.
איני מסוגלת, הגם שתבקש ממני להבין, שלפעמים אתה סתם אומר דברים, למשל בשעת כעס.
ואם אינה אמיתית, טעמה מר מנשוא והוא מעכיר את כל הטוב בו האבסת אותי.
אז אנא ממך, אל תאמר דברים שאינך מתכוון אליהם, אל נא תאמר דברים מבלי לתת את הדעת על פשרם.
כי אם אני מאמינה לדבריך, הם נספגים בי וצובעים את מחשבותי בגווניהם.
ואם איני מאמינה, אזי להטיל בך ספק כואב לי כמו שאיפת עשן.
אתה איש של מעשים, אני יודעת.
אבל אני אשה של מילים. אנא, חסוך ממני את הפיח.
לפני 14 שנים. 4 במרץ 2010 בשעה 16:08