במילים הכי פשוטות.
כי קשה לישון. כי לא נרדמת בלעדיך. כי שלוש שמיכות לא מחממות אותי אחרי שאני רגילה לגוף שלך צמוד אלי.
כי הפעם לא רציתי שתחכה לי. לא רציתי לחכות לך. רציתי להצמיד את היד שלי בין הרגליים ולחשוב עליך ורציתי שתעשה את זה איתי. רציתי לדעת שגם אתה חושב עלי ככה עכשיו ורציתי... אנחנו לא יכולים לשכב עכשיו אבל זה לא אומר שאני לא יכולה לגמור ביחד אתך. אני כל כך אוהבת לראות ולשמוע ולחוש אותך גומר. אני לא יכולה עכשיו, אבל לפחות לשמוע.
כי הפה שלי מתגעגע לזין שלך בתוכו. כי הידיים שלי מתגעגעות לחום גופך וללשון שלך עוטפת את אצבעותי והצוואר שלי מתגעגע ליניקת השפתיים שלך. כי הלחי שלי מתגעגעת לחזה שלך, כי התחת שלי מתגעגע לכף היד שלך, כי החזה שלי מתגעגע ללחיצתך והירכיים שלי מתגעגעות לדגדוג זיפי פניך.
כי אני מאוננת עכשיו, וכמו שכשאנחנו מזדיינים אני מגרה אותך לגמור ביחד איתי, רציתי שגם הפעם, הרגע הזה יהיה שלך.
כי אם אני לא יכולה לטעום ולהריח אותך כמו שאני כל כך רוצה, לפחות לדמיין, לפחות לשמוע, לפחות לדעת שגמרת איתי, גם אם לא בתוכי.
כי אני שמחה שלמדת לחכות לי, אבל אני מפונקת וקשה לי לחכות ואני רוצה אותך עכשיו, עכשיו, עכשיו. וכשאתה מחכה אז גם אני מחכה כי בלעדיך זה פשוט לא אותו הדבר וכבר אין טעם וזה כל כך פחות טוב. עכשיו, עכשיו אני רוצה אותך, ברגע זה, לא מחר ולא בעוד יומיים ולא בעוד שעה. עכשיו, אני רוצה שתרגיש את זה איתי. שתהיה איתי.
עכשיו אני רוצה אותך בתוכי ועכשיו אני רוצה שתגמור לי על הלשון. אני לא יודעת מה ארצה מחר, אבל זה מה שאני רוצה עכשיו. אני מרגישה את הפה שלי מתמלא רוק. הידיים שלך כמעט כואבות בחסרונן, אבל אם אני עוצמת עיניים אני יכולה לחוש, חלש, את הטעם.
אמרת שאתה הולך לישון כדי לא להתפתות להפר את הבקשה שלי, ההיא. אני לא חושבת שזה נכון. אני חושבת שאתה פשוט עייף ורוצה לישון עכשיו. אני חושבת שלא רצית להמשיך את השיחה הזו, כי לא רצית לדבר עכשיו. זה בסדר, אתה עייף. מותר לך. לא רוצה שתלך נגד עצמך בשבילי. אבל אני ערה, ערה לחלוטין, והיד שלי רטובה, וכבר קצת עייפה, ואני חושבת שאני לא הולכת לגמור עכשיו. לא כי החלטתי לחכות לך, אלא פשוט כי אתה לא כאן איתי וזה לא עובד כשאתה לא איתי.
ורציתי לומר לך, לספר לך כל תנועה ולהשמיע לך כל אנחה, אבל אתה נרדמת.
ואתה הרי מכיר אותי. איך שלא יהיה, עלי לומר את זה. אני רוצה אותך. אני מפנטזת עליך. אני יודעת שאתה יודע. זה לא מספיק לי. רציתי לומר את זה. רציתי גם לשמוע. עכשיו.
לפני 14 שנים. 17 באפריל 2010 בשעה 22:45