לפני 13 שנים. 10 בינואר 2011 בשעה 19:02
המון פעמים, יש רגע שאני מסתכלת עליו,
כשהוא ישן לידי באוטובוס, כשהוא יושב בצד השני של החדר ולומד, כשהוא מדבר עם המוכר בחנות, כשהוא מעביר הרצאה, לא משנה מה. רגע כלשהו שאני פשוט מסתכלת עליו רגע מהצד. מתבוננת בתוי הפנים, מקשיבה לקול, לנימת הדיבור, לבחירת המילים. ההתנהגות, שפת הגוף. המבט שלו. הדברים שהוא בוחר לעשות.
אני מסתכלת עליו וחושבת לעצמי, וואו, הגבר המדהים הזה בחר לאהוב אותי. וואו, כמה שזה נפלא.
