יש לנו מקלחת! בבית הקודם לא הייתה לנו מקלחת. כלומר, הייתה, משותפת לעוד 9 דיירים. אז מתקלחים עם כפכפים, מתלבשים בשביל לצחצח שיניים בבוקר. לא יוצאים מהמקלחת במגבת. לא נעים.
אז עשינו מסיבת פרידה קטנה. שנה וחצי גרנו שם, והרגשנו בבית, אבל כל השיתופיות הזו גורמת לזה תמיד להרגיש כמו תחנת מעבר. זה תמיד מרגיש כאילו זה לא באמת שלנו. נראה לי שאתה לא באמת מרגיש בבית במקום כל עוד לא כבשת אותו.
אז אתמול בערב, היום בבוקר, בעודי משפשפת מדפים ודלתות, עם כל הנעה של המטלית הרגשתי שהבית הזה הופך לשלי. ולפני כל הנקיונות האלה, בתור מסיבת חנוכת בית פרטית, עשינו אהבה על מזרון דק זרוק על הרצפה בין הארגזים. ואני אומרת לו, Welcome home, והוא מתחיל לשיר לי את Sanatarium, ואני עושה לו פרצוף במקום לצחוק, לא יודעת למה, זה היה שבוע ארוך, ואני חושבת שזה בכלל לא לעניין, הרי אנחנו פה רק בגלל שעזבנו את בית המשוגעים. עכשיו זה נורא מצחיק אותי.
וכבשנו את הבית הישן שלנו, יום לפני שעזבנו אותו, בשביל להיות טיפה סנטימנטליים, וחשבתי על זה שמאז שאני גרה פה רציתי לעשות את זה, למרות שלא ברור מה ההתלהבות הגדולה, זה לא שזה אולם 300 או משהו כזה 😄 אבל יש לי עוד שנה וחצי לתואר ובינתיים לא בא לי עבירת משמעת. אולי כך אחגוג את יום סגירת התואר. עוד שנה וחצי.
ובינתיים אנחנו כאן, עוד שנה וחצי. אני זוכרת איך אמרתי לו, תן לי לעבור את החודש הראשון, ואחרי חודשיים אני אזרוק אותך. עברה שנה וחצי ומאז לא היה לי אומץ אפילו פעם אחת. בזה הוא היה הראשון.
יש לנו הרבה התלהבות, מעט מידי זמן לעשות דברים, ותובנה: אנחנו צריכים לשים וילונות בבית. בהקדם.
לפני 13 שנים. 5 במרץ 2011 בשעה 22:14